יוני 2014. בתכנית טלוויזיה נשאלה מנהיגת מרץ זהבה גלאון אם היא מאמינה עדיין בתהליך השלום. כמובן אמרה. למי בדיוק תחזירי את רמת הגולן נשאלה? והשיבה: אכן יש בעיה. הנה מבט לאחור שנותן פרספקטיבה לערך שיש להוזי הזיות השלום. המאמר שלמטה נכתב ב-אוגוסט 2009.
אם יש את נפשך לדעת מה ערך לתחזיות שאנו שומעים היום ראה מה קרה לאותה תחזית.
בשנת 2004 פנה האלוף במילואים, עמוס גלעד, בתביעה למשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל. גלעד שימש אז, כמו היום, בתפקיד ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. הוא נימק את תביעתו בכך שבעקבות לחצים קשים שבהם היה נתון במהלך שירותו הצבאי הארוך, הוא סובל מפגיעה בריאותית שהלכה והחמירה לאורך השנים.
פגיעה נפשית
תביעתו להכרה בנכותו לא היתה בשל פגיעה פיסית אלא פגיעה נפשית. גלעד התייחס בתביעתו לתקופה שבה שירת במלחמת לבנון הראשונה, כנציג אמ"ן בפיקוד הצפון בשנים 1982 עד 1983.
גלעד, שהיה אז בדרגת סרן, טען שהוא התריע אז בפני אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי כי כניסת הפלנגות הנוצריות לתוך מחנות הפליטים הפלסטינים תסתיים בטבח. דרורי התעלם לדבריו מ"צעקותיו", גלעד טען בתביעתו שחש תיסכול עצום אחרי ששמע על הטבח הנורא שאכן התרחש במחנות.
"תמונה הזויה"
על התאור הזה בתביעה עירער האלוף דרורי,
במאמר שפירסם בעיתון "הארץ" שהכחיש בתוקף את טענות גלעד.
"התמונה שמצייר גלעד, לפיה אלוף הפיקוד נכנס לו כך 'באחד הלילות' לחפ"ק ומודיע 'באקראי' לסרן גלעד על הכנסת הפלנגות וגלעד 'מתרה' באלוף הפיקוד בצעקות רמות ואף בצרחות היא הזויה, בלתי מתקבלת על הדעת ומעוררת גיחוך", כתב דרורי.
עוד כתב דרורי במאמרו: "עד אשר קראתי את הדברים שאמר אלוף גלעד באחרונה לא ידעתי בכלל שסרן גלעד שימש כקצין קישור של אמ"ן מחקר במודיעין של פיקוד הצפון… מבדיקה שעשיתי, גלעד שמע על כניסת הפלנגות למחנות בנסיבות אחרות מאלה שהוא מתאר ולא בנוכחותי…"
סובל גם היום
בסופו של דבר נתקבלה תביעתו של גלעד במידה כזו או אחרת. זאת, משום שחזר וטען כי יש קשר ברור בין תנאי השירות שלו לפגיעה, שאף הוחמרה במהלך שירותו.
גלעד טען כי גם היום, במסגרת תפקידו כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, הוא חשוף ללחצים רבים, והדבר מקשה עליו לסגל הרגלי תזונה בריאה כפי שהורו לו רופאיו.
אין עינינו צרה בזכויות הנכה שבהן זכה גלעד. וכפי שכתב עליו יוסי שריד, גלעד ראוי לציון לשבח בכך שהלך כחלוץ לפני המחנה. אולי בעקבות הצלחת תביעתו יזכו עוד חיילים ואזרחים בקיצבת נכות מכובדת, על בסיס הטענה שהחיים בארץ מתוחים ונגרמו להם בשל כך נזקים קשים.
מי החליט למנות אותו
אילו זכה גלעד בנכות על אובדן יד או רגל, מן הדין היה לשקמו לא רק בפיצוי, אלא גם בעיסוק שייתן לו תחושה של תרומה לקהילה.
אך כיצד זה ממנים אדם שתבע וזכה בהכרה על נכותו בתחום הנפשי תפקיד כה רגיש כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. במסגרת תפקיד זה ניהל גלעד את המגעים הרגישים עם מצריים סביב ה"תהדייה" זרועת הקסאמים וסביב גלעד שליט. פעמים אינספור נסע למצרים לשיחות ולמשא ומתן בשליחותו של אולמרט. פעמים רבות נסע לבד, ללא מלווים שיהיו עדי ראיה ושמיעה, ואולי גם בלי פרוטוקול מוסמך של השיחות.
אלוף התחזיות
אלוף גלעד, לא הצטיין בעבר בתחזיות מוצלחות (ערב מלחמת המפרץ הראשונה אמר ש"העולם יעמוד נדהם כשיתגלה מה היה לסדאם"). ובימים אלה מצא לנכון להצהיר כי יש למהר ולחתום הסכם שלום עם סוריה.
ןכך אמר:
"אנו עלולים תוך שנתיים לעמוד במצב של התמודדות מול ישות מזרחית עוינת מאיראן הגרעינית, דרך סוריה ועד לחיזבאללה ולחמאס. אני מבקש להתריע שאם נגיע לעימות עם סוריה, עלול ליפול משטרו של אסאד ואז נקבל משטר שיצטרף למשטרים הרדיקליים באזור ויציב אותנו במצב הרבה יותר קשה מהיום".
חזון השלום הסורי
עוד אמר גלע כי הפתרון הטוב ביותר לבעיה הסורית הוא לחתום על הסכם שלום עמה. "יש סיכוי להתקדם לשלום. ותוך כדי תהליך להציב את הבעיות שלנו על השולחן כמו התביעה לניתוק הקשר הצבאי עם איראן שאתה לא יהיה שלום. כך גם נוכל לעצור את אספקת הנשק לחיזבאללה ולהוציא את מפקדות הטרור מדמשק".
תחזית או משאלת לב
האמירה הזו כל כך אווילית, שאין צורך להכביר עליה מילים. לפיכך אתלה באילנות גבוהים ואביא כאן את תגובתו של אלוף גיורא איילנד, שנאמרו בכנס הרצליה.
הרעיונות לגבי התועלת שתצמח לישראל מהסכם עם סוריה, אמר אלוף איילנד, הן משאלת לב. כי:
• סוריה לא תנתק את הברית האסטרטגית עם איראן והיא אומרת זאת במפורש.
• לסוריה אין כל השפעה על תכנית הגרעין האיראנית.
• סוריה לא תוכל להחליש את חיזבאללה כי הוא מקבל את כל הסיוע מאיראן.
• הסורים ימשיכו להעלים עין מהזרמת נשק איראני לחיזבאללה גם אם יעבור בשיטחם.
• גם אם הסורים יגרשו את מפקדות החמאס מדמשק הדבר לא יחליש את חמאס שיפעל ממקומות אחרים.
• אי אפשר להגן על ישראל בלי רמת הגולן. גם אם יהיה הסכם על פרוז, הסורים לא ישמרו אותו.
תגובתו של גלעד
תגובת עמוס גלעד לדבריו של איילנד היתה אווילית לא פחות מן התיזה שלו. הוא אמר כי אם חאלד משעל יגורש מדמשק ויישב בחארטום "אני רוצה לראות את משעל יושב בחארטום ב-50 מעלות חום עם זבובים מסביבו ומנהל משם את הטרור".
יש לקוות כי הממשלה החדשה שתקום תוותר על שרותיו של עמוס גלעד. שייהנה מן הפנסיה המוגדלת שלו וייתן לאחרים למלא את התפקיד שלו.
האם הזבובים בסודן ימנעו מן החמאס לפעול? עמוס גלעד חושב שכן. רב המרצחים מנהיג החמאס חאלד משעל. (צילום: ויקישיתוף)
מי רשאי לחזות
אך החזאות של אנשי ביטחון המתבדות חדשות לבקרים, מעוררת את השאלה למי ניתנה היכולת לנבא תהליכים.
אביא כאן סיפור שכבר פרסמתי פעם וחשוב לשוב ולשננו. שמעתי אותו מפי ידידי האלוף במילואים יוסף גבע.
"כשפרש בן גוריון לשדה בוקר בשנת 1963" , סיפר גבע , "הוא קיים פגישת פרידה עם המטה הכללי של צה"ל. בן גוריון ביקש לשמוע סיכומים והערכות על מצבו של הצבא.
"בין היתר דיבר מאיר עמית, שהיה אז ראש אמ"ן. הוא נשא נאום מבריק שבו ניתח את המצב הלאומי. בין היתר צפה ששנתיים אין סכנה למלחמה. בדיעבד אפשר לומר כי תחזיותיו היו מדוייקות.
" בן גוריון ביקר בחריפות את ניתוחו של עמית. הוא לא ביקר את הטיעונים שלו אלא את עצם העובדה שקצין מודיעין נותן הערכות.
"תפקידך להביא עובדות"
"בן גוריון אמר: כל תפקידך הוא להביא עובדות. אתה צריך להביא הערכה של מה קורה עכשיו ולא מה יהיה בעתיד. אתה לא מסוגל להעריך מה יחליט קברניט של האוייב, או מי שאתה חושב שהוא האוייב. אתה גם לא יכול להעריך מי הוא האוייב. אתה מסוגל לשקול שיקולים הגיוניים. מלחמות לא פורצות מההיגיון של האדם הפשוט אלא משיקולים אחרים. אילו היה היגיון אפשר היה לדעת מי ינצח. אך לא יכולים לדעת מי ינצח. שיקול הדעת הוא של הקברניט. הוא צריך לקבל את העובדות. הוא צריך לשקול יחד עם אנשים".
"בן גוריון", סיפר גבע, "החזיק תמיד אנשים שאינם חושבים באורח דומה. רמטכ"ל וסגן החולקים האחד על רעהו. כדי שאף פעם לא תהיה דעה יחידה. בן גוריון נהג לומר כל המומחים יודעים "להתנבא" על מה שהיה בעבר, לא על מה שיהיה בעתיד. אין מומחים לעתיד. לכן, אני לא לוקח מומחים כדי שיגידו לי מה יהיה. אני לוקח מומחים שיוכלו להגיד לי מה אפשר לעשות".
ראה כשלונות אמ"ן בהערכת הסכנות למדינה
פינגבאק: כישלונות אמ"ן בהערכת הסכנות למדינה | היגיון בשיגעון
פינגבאק: השלום של פארוק א-שרע | היגיון בשיגעון