מאמר שנשא כותרת זהה (בחלקה הראשון) פרסמתי ב-6 במאי 2008. אז היה עדיין אהוד אולמרט ראש ממשלה שנהנה מכל התפנוקים של עבריין פלילי המכתיב לחוקריו את תנאי החקירה.
אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.
באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.
התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.
וכך נאמר שם בין היתר:
עבריין מוקף עבריינים
ערב יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל עומד בראש המדינה עבריין, מוקף עבריינים כמותו, מלחכי פנכה מושחתים.
אהוד אולמרט הוא לא סתם עבריין אלא עבריין נמלט. כל אזרח אחר שהיה נחשד בחשדות המיוחסים לו, היה נכבל בידיו וברגליו. היה נשלח למעצר באבו כביר או במגרש הרוסים, עם עוד כמה עבריינים מחבריו ומבלה כמה ימים בחברת כמה סתם פושעים קטנים.
הוא היה נחקר ברציפות תוך הפעלת לחץ פיסי מתון. היה מתנתק מכל קשר עם האנשים שעשויים לשמש עדים כנגדו. בלי יכולת להשפיע עליהם ולשבש את החקירה. בלי יכולת להבטיח להם או לאיים עליהם. קרוב לוודאי שכבר היה מוגש נגדו כתב אישום, עם דרישה להרבה שנות מאסר.
אך אהוד אולמרט הוא עבריין נמלט. הוא נמלט אל מאחורי החסינות שלו כראש ממשלה. הוא לא נלקח אזוק בידי החוקרים אלא נחקר בנוחיות בלשכתו, בזמן הנוח לו. על כורסא נוחה, עם מיזוג אוויר. הוא ממשיך לשחק עם פני הפוקר שלו, כאילו שום דבר לא קרה. כאילו עולם כמנהגו נוהג.
מה יעשה כדי להיחלץ
מה שצריך להדאיג אותנו עכשיו אינם המיליונים שגנב, קיבל שוחד, חילק כטובות הנאה לחבריו ולמיטיביו וכל יתר הדברים שייחשפו אם ירצה ה' בכתב האישום שיוגש בקרוב.
מה שצריך להדאיג אותנו הוא מה עלול אולמרט לעשות בניסיונות להחלץ מן החבל הנכרך סביב צווארו. אריאל שרון הורד מחבל התליה – בעזרתו האדיבה של היועץ המשפטי מזוז ובעזרת התקשורת המאתרגת של אמנון אברמוביץ' – על ידי היוזמה לחורבן גוש קטיף. יוזמה שהביאה לנו מדינת חמאס ההולכת ומתחמשת כשלוחה של הצורר מאיראן.
אולמרט מסוגל לעשות דברים חמורים יותר ואת ניצניהם כבר ניתן לראות עכשיו.
אין גבול למה שהוא מסוגל לעולל.
אולמרט כאדם מסוכן
האם זו הפרזה?
לדעתי לא. כי אולמרט הוא אדם מסוכן. אפשר ללמוד זאת לא מכתבי האישום שטרם הגיעו לגיבוש, אלא מדברים שאומרים עליו אנשים המכירים אותו מראשית דרכו.
אחד מהם הוא שמואל תמיר, שעמד בראש תנועת "המרכז החופשי". התנועה הוקמה לאחר ניסיון נפל להדיח את בגין מראשות "חרות". אולמרט היה שותפו של תמיר בהקמת התנועה.
תמיר מספר (בספר זכרונותיו "בן הארץ הזו") על המאבק שהתקיים ב"מרכז החופשי" על המקום השלישי ברשימה. המאבק היה בין אהוד אולמרט לבין עקיבא נוף. הקולות בוועדה המסדרת היו שקולים ותמיד הכריע בעד נוף.
על מה שארע לאחר מכן מספר תמיר: "בשלוש לפנות בוקר מגיע אהוד עם רעייתו… ראיתי שאולמרט נרעש כולו. ירדנו לכביש להמשיך לשוחח תוך הליכה וכאן ארע דבר מוזר מאד. הלכנו לאורכו של הכביש הצר ליד ביתי ואולמרט הלך סמוך למדרכה. הוא בעט בה ללא הרף. אנחנו מתקדמים והוא בועט ובועט. אמרתי… מה קורה לך. והוא ממשיך ללכת ולבעוט במדרכה וכשהוא נתקל באבן הוא מציב אותה לצד השני…."
הציע לסלק את אביו
במקום אחר בספר מספר תמיר :
" אביו של אולמרט… היה המזכיר הכללי של המרכז החופשי… היו לו חיכוכים בלתי פוסקים ועלי היה ליישבם… בוקר אחד … נכנס אהוד לחדר. נאנחתי עמוקות ואמרתי: אבא שלך, שיהיה בריא, לא קל. תשובתו של אהוד הלמה בי. שמואל, אם אתה רוצה לסלק אותו אני אסדר את זה בתוך עשרים וארבע שעות….
פן זה באופיו העביר בי צמרמורת ותחושה קשה… אמר לי ידיד: האיש הזה יהיה מוכן לעשות הכל, אם לנקוט בלשון המעטה ובלבד שישיג קידום אישי אפילו בצעד אחד".
"ישלחו אותי לגהינום"
האיש שתרם אולי יותר מכל אדם אחר לכניסתו של אולמרט לפוליטיקה הוא חבר הכנסת לשעבר, עקיבא נוף. ואלה הדברים שאמר לי נוף:
"כשיגיע יומי ואעמוד בפני בית דין של מעלה אין ספק שישלחו אותי לגהינום על תרומתי לקריירה של אהוד אולמרט. אני מוניתי למזכיר סיעת "המרכז החופשי" בכנסת וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי מלגת לימודים בהולנד. באתי לשמואל תמיר ואמרתי לו על כוונתי לנסוע והוא ניסה להניא אותי. אמרתי לו: יש לי בשבילך מחליף והצעתי את אהוד אולמרט. שמואל תמיר בכלל לא הכיר אותו והסכים לקבלו. תוך זמן קצר נתגלה אופיו של אולמרט. חנפן לאיש שבצמרת עד כדי בחילה, כשהוא מסתיר סכין מאחורי גבו. הייתי עד לכך שבתום יום עבודה הוא מצלצל לרות, רעייתו של שמואל תמיר, ומספר לה עד כמה בעלה גדול.
מסלול הפילוגים
"כשנבחר אולמרט לכנסת הוא שלף את הסכין. היה תוקף את תמיר על דברים שלא היו ולא נבראו ויוצר סערה. לאחר מכן הופיעו הדברים בעיתונות והיה ברור שהוא מדליף אותם בצורה מדויקת, אולי על ידי הקלטה סמויה של הדיונים.
"התנהגותו זו הביאה לפיצוץ ולפילוג ומכאן דרכו רצופה שורה של פילוגים בשורה של תנועות. מהמרכז החופשי ל"מרכז העצמאי", לע"ם, הרשימה הממלכתית, הליכוד ולבסוף "קדימה". בכל אחת מן התנועות הללו הוא היה הגורם המתסיס והמפלג. השיטה הייתה להחניף למנהיג הרשימה, לבסס את מעמדו, תוך שהוא מחזיק סכין הננעצת במיטיבו.
"עובדה בלתי מוסברת עד היום היא כיצד לאחר שיחה של חצי שעה עם שרון (שלפניה הובטח לו רק להיות שר המסחר והתעשייה) יצא במעמד של ממלא מקום ראש הממשלה ושר בכיר".
עד כאן דברי עקיבא נוף.
הפירומן
בצד הקריירה הפוליטית שלו עשה עקיבא נוף קריירה די מוצלחת בתחום הפזמונאות. בין יצירותיו הידועות: מים לדוד המלך, שישו את ירושלים, כוכבים בדלי, איזבל ועוד.
על אולמרט כתב את הפזמון הבא:
ביום של חורף, יום סגריר,
ילד קט קם והצהיר:
"כאן קר מדי בזאת העיר,
לשם חימום אותה…אבעיר"
חכמי הדור חייכו מעט, –
"איזו 'חוכמה' של ילד קט",
כי לא עלה בדעת איש,
שהילדון את זאת ימחיש.
אמנם, אחד שם, במבוכה,
אמר שזו כלל לא בדיחה,
אבל כלם אמרו: – "שטויות!
אתה מגזים, רואה שחורות,
רק הסתכל על הפעוט,
ראה כמה שהוא חמוד,
היעלה בדעת איש,
שהילדון את זאת ימחיש ?"
אך הילדון, ללא היסוס,
טיפס עלה על גב של סוס,
וברכבו בכל העיר
הוא אש שלח מקיר אל קיר.
אז המומחים, בתדהמה,
אמרו בקול מלא אימה:
"זה לא עלה בדעת איש
שהילדון את זאת ימחיש"
היום הילד, כבר, גדול,
הוא מפורסם, ידו בכל,
היום הוא "רץ" להנהלה
של פעולות ההצלה.
אך פה ושם, על גבול העיר,
הוא, בחשאי, גפרור מבעיר,
כי אם תחדל האש כליל,
מי יצטרך את המציל?