המציאות הפוליטית מביאה אותנו לעתים לתופעות שאין להן הסבר רציונלי. במקרים כאלה אני פונה ל"כל משלי קרילוב" עם תרגום הפנינים של חנניה רייכמן. לעתים אני מוצא שם תשובות לתהיותיי.

לענייננו מצאתי שני משלים המתארים את המצב בליכוד.
משל "האריה בזקנותו" ומשל "האריה והזאב"

האריה בזקנותו

יש הרואים בבנימין נתניהו אריה בזקנותו.

"אין עוד עוז בציפורניו
אין כוח גם בלסת
שיניו הנוראות הרקיבו ונושרות"

וחיות היער שאך אתמול היה האריה איימת היער מסתערים עליו ללא פחד:
"כל חי מזכיר לו עוונות
כל חי מרבה לו עלבונות
הזאב יתקע בו את שיניו
השור יגח את המסכן"
וכך גם יתר חיות היער הממתינים לקיצו של האריה.
האחרון בתוקפי האריה הוא החמור.

"הנדחק לבעוט באריה ברגליו".

ייתכן שכמה מאנשי הליכוד חושבים שאכן זה מצבו של האריה שאפילו חמור חמורותיים מעיז לבעוט בו.

אך הם שכחו משל אחרת של קרילוב הנצחי והוא

משל "האריה והזאב".

ובמשל זה מספר קרילוב על אריה שהוא עדיין במלוא כוחו
"זלל טלה לפת הצהריים"
לאריה התקרב כלבלב ואז
"פתאום תפס גם השובב
קצת מן הטרף בשיניים.
מלך החיות נהג בו רחמים
קטן היה ועול ימים"

ראה זאת הזאב והגיע כנראה למסקנה שהאריה כבר איננו אימת היערות.
"אם האריה כה רך ונוח
סימן מובהק כי אין לו כוח
ודאי זקן הוא או חולה"
הושיט הזאב את טלפיו אל הטלה, ואז
"האריה מיד דרס אותו בזעם
לשווא חשבת יקירי
אמר בלעג הארי"

מן הראוי שהכלבלבים הזאבים והחמורים שבקואליציה יקראו את משלי קרילוב. לפני שהאריה ידרוס אותם בזעם.
מי הם הכלבלבים ומי הזאבים הלוטשים טלפיהם אל האריה יחליט הקורא.

 

בתמונות לפי הסדר: גדעון סער, יפעת שאשא ביטון, דוד ביתן, מיכל שיר