במאמר ב"הארץ", מייחס חובש הכיפה איש השמאל ב. מיכאל את האידיאולוגיה של הפלג האנטי ציוני בחסידות לכלל היהדות האורתודוקסית * דבר שאין לו שחר במציאות ההיסטורית * ומה פרוש "קיבינימט" בשפה הרוסית
–
הרבי מסאטמר יואל טווטלבוים
– מאת דן ירדני –
ב. מיכאל פרסם בעיתון "הארץ" ב-29.12.2016 מאמר שכותרתו :
"האומות עשו את שלהן, הן יכולות ללכת קיבינימט"
לידיעת מי שאינו שולט במכמני השפה הרוסית "קיבינימט" – פירושו "זיין את אמך".
מי יגלה עפר מעיניך, גרשום שוקן? עם כל הכבוד לחופש הכתיבה של מחבר המאמר, גרשום שוקן לא היה מרשה לכותרת כזו להופיע בעיתון שהוא היה בעליו ועורכו.
לתועלת הקורא אני מביא להלן את הנוסח המלא של המאמר (הציטוט באדיבותו של אלון עידן, עורך מדור "דעות" בעיתון "הארץ")
להלן נוסח מאמרו של ב. מיכאל ומיד לאחריו תגובתי הקצרה.
"בשולי המניפסט האנטישמי שפרסמו קלגסי האו"ם בשבוע שעבר שב וכיכב סינדרום אחד, ותיק ומעניין מאוד, ששוב לא זכה לתשומת הלב שהוא ראוי לה: ההתייחסות המזגזגת, הצבועה והחושפנית של המחנה הדָתִישִיסְטִי למערכת הדין הבינלאומי.
קמצוץ היסטוריה: עם הנץ הציונות סבר חלק הארי של היהדות האורתודוקסית כי מדובר בשיקוץ שאינו ראוי למאכל יהודים. מן "המזרחי" (באורח חלקי) ועד סאטמר (באורח מלא) ראו בה חילול השם, הפרת ההלכה וסכנה פיסית ורוחנית ליהדות.
בינם לבין תמיכה ברעיון הקמת מדינה ניצב מדרש תלמודי (כתובות, קי"א) המספר על שבועות שהשביע הקדוש־ברוך־הוא את ישראל. לא ניכנס למלוא הדיון, ונסתפק בשלוש השבועות שנתקבעו עם השנים:
1. "שלא יעלו בחומה", דהיינו, שלא לעלות באורח המוני ומאורגן לישראל.
2. "שלא ימרדו באומות העולם", דהיינו, שלא יעשו מעשים בניגוד לדעת אומות העולם.
3. "שלא ידחקו את הקץ", דהיינו, שלא ינסו לזרז את המשיח המתמהמה. כמעט מאליו מובן, שהציונות מנוגדת לשתיים ואולי לכל שלוש השבועות הללו. והאורתודוקסיה התנגדה. ממש קרבות ניטשו בקונגרסים הציוניים בין חילונים לדתיים, בין חרדים לאורתודוקסים, בין סוציאליסטים לנציונליסטים. הניסיונות לרבע את המעגל הזה היו מרתקים, אך כושלים.
עד שלשוחרי הקמת מדינה נמצא גואל ומושיע: החוק הבינלאומי. תחילה בוועידת סן־רמו ב–1920, זו שחילקה את שלל מלחמת העולם הראשונה בין המנצחים ואישררה את "הצהרת בלפור" ואחר כך, וביתר שאת, בהחלטה 181 של עצרת האו"ם, היא "החלטת החלוקה".
"יש!" נשמעה אנחת הרווחה האורתודוקסית. יש הסכמה של אומות העולם! אנחנו לא מורדים בהם. החוק הבינלאומי מרשה. האו"ם עשה את רצון האל. מותר להקים מדינה. האורתודוקסיה חגגה. היא עלתה, התעצמה, תפחה, ונהפכה אט־אט לדתישיזם גרגרני ומפוטם. וכמו שכתוב, לאחר שישורון שָׁמָן — הוא גם בעט. במי בעט? באו"ם. בדיני אומות העולם. בחוק הבינלאומי. בכל אלה אשר רק מכוחם, מתוכם, ובזכותם הצליחה אותה אורתודוקסיה לסלול לעצמה דרך עוקפת־הלכה כדי להתיר הקמת מדינה "יהודית".
ומאז, כל מעשי האו"ם הפכו בטלים ומבוטלים כעפרא־דארעא. כל החלטותיו, כל דיני המלחמה, כל אמנות ז'נווה, כל המשפט ההומניטארי הבינלאומי, מופרים בכיף (עם כל שלוש השבועות) יום יום ושעה שעה.
ביום שישי שבו אומות העולם הצהירו פה אחד, שאנחנו מורדים בהן. נחרה גדולה של בוז, עלבון וזעם עלתה מאוהלי החרד"ל. למה־מיהם "אומות העולם", שיגידו לנו מה מותר ומה אסור.
ומה נשוב ונלמד ממופע הצביעות הנלעג הזה? שבריון הוא קודם כל בריון, ורשע הוא קודם כל רשע, ונבל הוא קודם כל נבל. ורק אחר כך הוא מחפש לעצמו אידיאולוגיה ו/או טריק הלכתי ו/או משלח־יד, שיתירו לו לקרוא דרור ליצריו. לפעמים הוא יהיה בריון ברשות החוק, לפעמים רשע ברשות השקפת עולם, ולפעמים נבל ברשות התורה. כך בתפעול מרתפי עינויים, כך בתחזוק רודנויות צבאיות, כך בדאעש, כך ביש"ע.
ואומות העולם? הן עשו את שלהן בכ"ט בנובמבר. הן יכולות ללכת קיבינימט".
עד כאן דבריו של ב. מיכאל.