מכתב גלוי לארז ביטון חתן פרס ישראל

           

הרחקת לכת מר ביטון, בשימוש שלך במילה שואה. שואה היא לא עוד מילה שאפשר להשתמש בה על כל צעד ושעל. טרם הייתה תופעה כזו בהיסטוריה של המין האנושי . היכן הבושה.

       

                  

                                                                – מאת ד"ר עירית אמינוף –

לא קראתי את הדו"ח של הוועדה בראשה עמדת. אני בטוחה שאתה וחבריך לוועדה, הקדשתם מחשבה רבה לנושא בו דנתם, והתייחסתם בכובד ראש לסוגיה שלשמה כינסו אתכם. אין לי ספק שגם בין המסקנות, יש כאלה הראויות לעיון.

לעומת זאת, קראתי בעיון מרבי את כל הראיונות שנערכו עמך וראו אור מעל דפי העיתונות, את כולם, בכל העיתונים. נדמה היה לי שאינך חי בארץ הזו. איני יודעת מנין נשאבו ידיעותיך על מה שלמדנו ומה שלא למדנו, אבל, מר ביטון, צר לי לאכזב אותך ולומר, כי כולנו למדנו את שירת ימי הביניים של תור הזהב בספרד, כולנו יודעים מי הם שלמה אבן גבירול, שמואל הנגיד יהודה הלוי, ואבן כלפון ואחרים רבים. אנו מכירים את יהודה אלחריזי ובני דורו, כולנו למדנו על גירוש ספרד. חשוב להדגיש שהיו גם גירושים רבים אחרים, שעליהם לא המלצת ללמד:

על גירוש אנגליה ידעת?

על הגירושים ברוסיה הלבנה בעת המהפכה הבולשביקית, שמעת?

על גירוש היהודים מקזחסטן שמעת?

המפורסם שבהם הוא ללא ספק גירוש ספרד ואין אחד מאתנו שלא למד זאת. [אתה ואני קרובים מאד בגיל, מפה כנראה שגם אתה למדת את כל אלה].

ממישל עזרא ובניו ועד ג'ו עמר

 רובינו מודעים לחלקים מן ההיסטוריה של היהודים ברחבי האימפריה הפרסית, למדנו זאת גם בתנ"ך גם בהיסטוריה. כל הציבור בארץ חזה בהתרגשות בסדרה הנפלאה על פי ספרו של אמנון שמוש – מישל עזרא ספרא ובניו אודות יהדות סוריה וכתר ארם צובא. רבים מאיתנו מכירים ונוטלים חלק בסהרנה, חגיגת יוצאי כורדיסטן. כל העם הזה חוגג את יום המימונה של יהדות מרוקו, מאז שסם בן שטרית דאג להכיר אותה לכלל עם ישראל ולהכניסה אל לוח השנה. אפילו יום חופש מלימודים נקבע ביום זה. כולנו אהבנו את ג'ו עמר, והתרגשנו עד דמעות לשמוע אותו שר על הגיבור נתן אלבז, ועל ברצלונה. רובינו אוהבים מאד את התזמורת האנדלוסית והולכים למופעים שלה בכל מקום ואתר בארץ, אמת היא – שלא כולנו אוהבים להשתטח על קבריהם של צדיקים ושל פחות צדיקים.

ממעפילי אגוז ועד סטרומה

ודווקא את מעפילי הספינה אגוז אנו כן זוכרים ומזכירים, הלוואי שהיינו זוכרים ומזכירים כך את מעפילי הספינות מאירופה אשר טבעו וטובעו על ידי צוללות גרמניות, רוסיות ועל ידי הבריטים במהלך המלחמה, לפניה ואחריה.
אותן אתה זוכר? האם המלצת ללמד פרק זה בתולדות היישוב בארץ?
אתה יודע על 80 ספינות המעפילים אשר ניסו להגיע לחופי ישראל, שכל אחת מהן היא סיפור הירואי בפני עצמו?

השמעת על הספינה פאטריה, שמעת על סטרומה? שמעת על סלבדור? ידוע לך מה קרה לספינה מפקורה?

ודאי שמעת על אקסודוס המפורסמת ש4.500 מעפיליה לא הורשו לנחות בחופי ישראל ב-1946 וגורשו חזרה לצרפת וגרמניה באניות גירוש, השמעת על ספינות המעפילים פאן יורק ופאן קרסנט?, על הספינות ג'יפו, רים , פנצ'ו ? כל אלה טבעו בחופי הים התיכון ובהם מאות רבות מאד של מעפילים שלא ראו את חופי הארץ.

רק הספינה אגוז חשובה בעיניך? משום שיצאה ממרוקו? אכן כל 44 נוסעיה טבעו בים, והיה זה אסון גדול, אבל הארץ הזו לא שכחה,
אגוז זכתה לאנדרטאות הנצחה באשדוד, בחצור הגלילית ובהר הרצל. קרבנותיה זכו ללוויה ממלכתית, להעלאת עצמותיהם ממרוקו, ולקבורה בהר הרצל גם למתיה וגם לנעדריה. אגוז זכתה להנצחה בשמות רחובות ואירועים, ומה לא?
אותה אתה מבקש שנלמד, כי היא ספינה של עולי מרוקו. מה על כל היתר? ביקשת גם שיזכרו אותן ואת האלפים שנספו בהן בדרכם לארץ ישראל? או אולי הן חשובות פחות, כולן של אירופאים.

הורינו מפולין לא היו מהגרים?

על הגירה אתה מלין? ההורים שלנו שהגיעו בשנות השלושים של המאה הקודמת מאירופה, לא היו עולים חדשים?! לא ישבו בשער עליה? האם קיבלו משהו מן המדינה?

רק נתנו ונתנו, כי לא היתה מדינה, ולא היה מה לקבל. אפילו ימי עבודה לא היו להם, הם בכו על כך? הם הקימו ועדות? הם זעקו בראש חוצות על קיפוח?

אבל לא על קיפוח, ולא על תלונות שווא, ולא על ניכור בין אשכנזים למזרחיים, שכבר מזמן התפוגג בארצנו , אני כותבת אליך, אלא על השימוש שלך בשתי מילים שהרעימו אותי במיוחד.
לדבריך, אתם המזרחיים נתונים בגטו וכולם יורקים עליכם.
איך אתה מעז ארז ביטון לומר זאת? אתה בגטו?

האם אתה יודע מהו גטו?

אתה שה"יורקים" העניקו לך את הפרס הגבוה ביותר שיכולה מדינת ישראל להעניק? כן כן האשכנזים הנוראים הם שהעניקו לך את הפרס הזה. אתה יודע מהו גטו באמת?

האם תרצה שאפנה אותך למספר ספרים שיבהירו לך מה זה גטו? כמו גטו ביאליסטוק, גטו וילנה, גטו לודז', גטו ווארשה, גטו אופולה, גטו טרלוב, הגיטאות בטרנסניסטריה? ועוד עשרות ואולי יותר של גיטאות שאיני בקיאה בהם די.
אולי אם תתוודע לעובדות אודות התופעה המצמררת הזו הקרויה גטו, שוב לא תרגיש חופשי להשתמש בה לגבי מצב המזרחיים, האם לא רעדו שפתיך כשהשתמשת במושג זה?

אתה ניצול שואה? היכן הבושה
הרחקת לכת מר ביטון, בשימוש שלך במילה שואה. שואה היא לא עוד מילה שאפשר להשתמש בה על כל צעד ושעל. טרם הייתה תופעה בהיסטוריה של המין האנושי כמו השואה. אז אתה, ארז ביטון, משווה אותה לתופעות יומיומיות שגרתיות ובנליות בארצנו?
היכן הבושה?
אתה מכנה את עצמך ניצול שואה, רק בגלל העובדה שמישהו החליט לפצות את ילידי צפון אפריקה שנולדו עד שנת 42 על כך שהגרמנים חדרו למרוקו ושהו בה והיו מי שנפגעו.

אתם מקבלים קיצבה, אתם זוכים לתרופות חינם עד סוף חייכם, אבל האם יש לך זכות לומר על עצמך שאתה ניצול שואה? אתה מבין את פשר המילה? אתה יורד לעומקה? בא ואספר לך על קצה הזרת, מהי שואה

למד מהי שואה מר ביטון
שואה היא שסבא וסבתא רבא שלי, הי"ד, ילידי 1860 במרכז פולין, נשלחו אל תאי הגזים של מחנה המוות סוביבור בהיותם בני 83. בסוביבור טרם הצליחו להחדיר בשלב זה את הגז "ציקלון בי", על כן השתמשו בגז מן האגזוסט של מנועי הטנקים הגרמניים. כך נחנקו למוות נורא בתאי גזים מצחינים, סבא וסבתא רבא שלי על בניהם, נכדיהם, ניניהם ומשפחתם הענפה וכל יתר בני עירם הקטנה.

שואה זה שסבתי מרוסיה הלבנה, הי"ד, נורתה עירומה אל הבורות, יחד עם עוד עשרות ומאות נשים צעירות וזקנות, כשהיא מחזיקה בנכדה הפעוט [בן דודתי] על ידיה. שואה זה שסבי הי"ד נשרף בחיים יחד עם כל הגברים הצעירים והמבוגרים שבעיר, בבית הכנסת אשר הוקף והוצת, בהיכנס הנאצים לביילורוסיה ב-יוני 1941.

שואה זה שדודתי ובעלה, הי"ד, אשר הצטרפו לפרטיזנים ביערות וילייקה ברוסיה הלבנה נרצחו – נטבחו על ידי הנאצים, או הפרטיזנים, או הרעב והקפאון, ובנם הפעוט אשר הופקד אצל סבתו [סבתי] למשמרת נורה יחד עם סבתי אל הבורות.

שואה זה שדודי הי"ד, שהיה קצין בצבא הפולני הושמד יחד עם כל היהודים שבצבא הפולני ולא נודעו עקבותיו.

שואה זה שגדלנו אחי אחותי ואני בארץ ישראל,[בשנות השלושים והארבעים, ללא קרובי משפחה: לא סבא לא סבתא לא דודים ודודות ולא דודנים משום סוג. אין אנו יחידים יש רבים כמונו בארץ.

שואה זה שהוריי שהיו בשנות השלושים לחייהם, קמו בוקר אחד בתום המלחמה הגדולה, ופתאום "תפסו" שהם יתומים בעולם הזה ולא נותר להם בן משפחה אחד, כי הם עלו ארצה כחלוצים בראשית שנות השלושים ומשפחתם נותרה בפולין ורוסיה. הם עלו כדי לבנות בית יהודי לכל יהודי העולם ביניהם גם עבורך ועבור כל רעיך מארצות האסלם. ואתה מעז לקרא לעצמך ניצול שואה??!

התביישתי לקרוא את דבריך

אתה חושב שהמסעות של בני הנוער לפולין [שאני מתנגדת להם בכל צורה ואופן] דומים למסע שורשים?

אתה משווה אותם למסעות טיול והכרת שרשים לספרד ולמרוקו?! צריך תעוזה לשם השוואה כזו, תעוזה וגם חוצפה, הייתי אומרת.

מאחר שהתוודעתי אל אישיותך בשנים האחרונות, אני יודעת שצלחה דרכך ולמדת במוסדות טובים [שהאשכנזים הנוראים הקימו בעמל רב]. איך בחור עם הגיון כשלך אומר דברים כאלה? האם המטרה מקדשת את כל האמצעים ארז ביטון?!

התביישתי לקרוא את דבריך אודות האשכנזים והתרבות המערבית – אשכנזית, זו אשר הביאה אותך למה שהנך היום. ונתנה כלים בידיך ובידי חבריך להתריע, לזעוק ולצעוק על קיפוח תרבותי.
אני אשכנזיה מכל כיוון אפשרי, אבל ילדי כבר לא אשכנזים טהורים, ונכדי כבר בטח לא, הם תערובת נפלאה של בני הארץ הזו.
לא הכל מותר וצריך להגיד, ולך באופן ספציפי, ארז ביטון, אין על מה להלין. נהפוך הוא, זכית מידי הממסד האשכנזי- מערבי לכבוד מלכים, ועליך ועל החוברים אליך אומר אבטליון:

" חכמים היזהרו בדבריכם
שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים,
וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו
ונמצא שם שמים מתחלל"
[אבות פ"א מי"א ]

ד"ר עירית אמינוף היא סופרת וחוקרת המקרא, התלמוד ומחשבת ישראל. נולדה בירושלים בשנת 1945 להורים שעלו לארץ מפולין בשנת

 

 

 

 

 

1933, ואשר כל בני משפחתם שנשארו שם נספו בשואה. חיברה שורה של ספרים ומחקרים בנושאי מקרא וחז"ל. מתגוררת מאז 1980 בעפולה ולימדה במכללות שבאזור. נשואה לשופט אהרון אמינוף יליד ירושלים.

המאמר פורסם במכתב ששלחה ד"ר אמינוף לחבריה ומכריה וזכה לתפוצה גדולה. המאמר מתפרסם כאן באדיבותה של הכותבת.

כך תרשם חינם להיגיון בשיגעון

ראה גם

הפתולוגיה של הקשת המזרחית

"יהודים ערבים" האם יש בסיס להזיה 

הגרסה האשכנזית לקשת הדמורטית המזרחית
http://www.zeevgalili.com/?p=222
חיים חפר  -גזענות בורות ופרס ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=10373

גזענותו של נתן זך
http://www.zeevgalili.com/?p=10153

ההמצאה האווילית של "יהודים ערביים"

http://www.zeevgalili.com/?p=11083

בין המהפכה האשכנזית למהפכה הספרדית
http://www.zeevgalili.com/?p=11101