קשה להאמין אבל הסופר דוד גרוסמן אומר שנתניהו צודק במאבקו נגד הסכם הגרעין שארצות הברית עומדת לחתום עם איראן.
בראיון לעיתון האיטלקי "רפובליקה" אמר גרוסמן כי נאומו של נתניהו בקונגרס אולי פגע ביחסיה של ישראל עם ארה"ב. אבל במהותו הוא נכון. עוד אמר כי צריך להאזין לנתניהו כשהוא מדבר על נושא הגרעין האיראני ואסור להתעלם מדבריו. "לפעמים בגלל נטייתו למניפולציה אנחנו לא מקשיבים למה שהוא אומר, גם כשהוא אומר את הדברים הנכונים".
בוקר טוב אליהו. הסופר שהכריז שהממשלה בראשות אולמרט חלולה מצא נימוק למלא את החלל של ממשלת נתניהו..
אולי עוד יגיע היום שבו גרוסמן יבין כי צריך להאזין לנתניהו גם כשהוא אומר שאין סיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים.
דוד גרוסמן
גרוסמן כמכבס מילים
הסופר דוד גרוסמן חזר מיליון פעמים בנאומים ובמאמרים על הטענה כי אנחנו "מכבסים" את הכיבוש. כלומר: אנחנו מייפים בעיני עצמנו את מעשי הזוועה שאנחנו עושים. הוא אמר זאת בין היתר במאמר שהופיע בשעתו ב"הארץ" (שכותרתו "כיבוס הכיבוש"), אולי כדי לשכנע את הישראלים. המאמר הופיע גם ב"ניו יורק טיימס", אולי כדי לשמח את חובבי ציון בעולם כולו.
התיזה של בעל "הזמן הצהוב" היא: הישראלים שכנעו עצמם כי הם צודקים וכי התפרצות אינתיפאדת אוסלו (זה מונח שלי) הייתה ללא כל "פרובוקציה ישראלית". טענת הימין, המקובלת על רוב הישראלים – אמר אז גרוסמן – היא כי הסכם אוסלו ותומכיו הם שגרמו להתפרצות האינתיפאדה. "לא המצב הבלתי נסבל שבו חיו הפלסטינים במשך יותר משלושה עשורים, לא התמיכה השקטה של מרבית הישראלים בהמשך הכיבוש, תוך שהם משכנעים את עצמם שמדובר בשלטון נאור והומאני, שכמעט שאינו כיבוש כלל…"
עוד אמר גרוסמן: "כאילו לא היו פה מחסומי דרכים, אלפי מאסרים, הגליות, רציחות של חפים מפשע; לא היו חודשים ארוכים של עוצר, השפלות, הטרדות… חיפושים בבתים, הריסת מאות בתים, עקירת כרמים ומטעים, סתימת בארות…"
השחתת הלשון
נוכח תאור זה לא ברור כיצד הסופר גרוסמן ממשיך לחיות במדינה נאצית כזו. במדינה שכל מה שעשתה ברוב שנות קיומה היה לכבוש ולהתעלל ולדכא את העם הפלסטיני. איך הוא חי אינו מסביר. אך איך חיים הישראלים עם זה הוא מסביר ב"כיבוס הכיבוש". כלומר בשכנוע העצמי, בעזרת לשון מושחתת המסלפת את המציאות.
השאלה היא מי משחית את הלשון ומסלף את המציאות. הסופר, או רוב העם בישראל, "המקבל את טענת הימין". אם נבחן את הדברים ביסודיות נמצא כי בצד "כיבוש השטחים" כבשו אנשי השמאל את השפה השלטת בשיח הציבורי.
כוונתי לשימוש בלשון תעתועים שמשתמש בה השמאל, כדי להוכיח שחושך הוא אור ורע הוא טוב ויום הוא לילה, נוסח 1984. השיח הציבורי שלנו מלא במונחים מזייפי מציאות:
• תהליך השלום המוביל למלחמה;
• קרבנות השלום הצריכים לשלם את מחיר איוולת התהליך;
• אינתיפאדת אל אקצה שאין לה שום קשר לאל אקצה;
• אנשי רוח שאין קשר בין עמדותיהם לבין רוח;
• הביטחון המסכל שהוא ארגון טרור רצחני;
• זכות השיבה שהיא הזכות לחסל את ישראל;
* פליטים. ערבים שהיגרו לישראל מאז העליה הראשונה ומוכרים הם וצאצאיהם עד סוף כך הדורות כפליטים.
• הסכסוך שהוא מלחמת דמים שמנהלים הערבים נגדנו זה שנות דור;
• ילד ערבי שנהרג (מחבל בן 15 הרוצח באבנים, בבקבוק תבערה ובחגורת נפץ);
• מנהיג פלסטיני מתון (מתנגד לפיגועים בתוככי הקו הירוק, מצדד רק בהריגת מתנחלים וחיילים).
• פינוי התנחלויות כטרנספר מאות אלפי אנשים
• מתנחלים. שם גנאי למתיישבים.
הכיבוש כמילת קסמים
ההצלחה הגדולה ביותר של השמאל בכיבוס מילים היא במלה כיבוש. זו מילת קסמים המשמשת גם כשם עצם, גם פועל, גם תואר, גם תואר-הפועל , גם שם פעולה.
אמרת כיבוש אמרת הכל. הכיבוש משחית. הכיבוש מדכא. הכיבוש הורג. הכיבוש פוצע. הכיבוש בוזז. הכיבוש הורס. הכיבוש אשם בפיגועי המתאבדים; הכיבוש יביא עלינו מלחמה כוללת; הכיבוש יגרום לכך שיתקיפו אותנו בנשק להשמדה המונית.
והצד השני של מטבע הכיבוש הם המתנחלים (עוד מלה מכובסת לתושבים המתגוררים ביהודה ושומרון). קץ הכיבוש יביא את השלום. וקץ הכיבוש חייב לכלול את פינוי ההתנחלויות (מילה מכובסת לטרנספר של ארבע מאות אלף אזרחים).
מי כאן כובש?
כאן המקום לשאול מה המשמעות האמיתית של הנוכחות הישראלית שלנו בחלקי ארץ ישראל שלפני מלחמת ששת הימים היו תחת שלטון ירדני, סורי ומצרי?
בעקבות שחרור יש"ע מן הכיבוש המצרי והירדני ושחרור הגולן מן הכיבוש הסורי נוצר מצב שמדינת ישראל התייחסה אליו כאל "לא לבלוע ולא להקיא". סיפוח השטחים ומתן זכויות בחירה לתושביהם היה הופך את ישראל למדינה דו לאומית, שהייתה הופכת עד מהרה למדינה ערבית.
נסיגה מהשטחים הייתה מחזירה אותנו ל"גבולות אושוויץ", כפי שהגדיר פעם שר החוץ אבא אבן את גבולות הקו הירוק. נמצא פתרון ביניים: אנחנו נישאר ב"שטחים" (שם מכובס ליהודה, שומרון, עזה והגולן), ניתן לתושבים את מלוא הזכויות לחיים בשלום ולשגשוג, פרט לזכות בחירה לכנסת. לא אידיאלי אבל זה עדיין טוב יותר ממצבם של המצרים, הירדנים, הסורים, העיראקים ואזרחי יתר מדינות ערב.
בעשרות השנים של ה"כיבוש" הישראלי נהנו הפלסטינים משגשוג חסר תקדים. רמת חייהם עלתה על זו של כל הערבים שמחוץ לישראל, [ פרט כמובן לשייכים המחזיקים את הברזים של הנפט]. ערביי ארץ ישראל גם נהנו מחרות אישית ומזכויות משפטיות שאין לאף ערבי באף מדינה ערבית. הרי רבין החזיר את ערפאת לכאן כדי לשלול מהם את זכויות בג"ץ ואת פעולות בצלם. ועובדה היא שאף ערבי ישראלי איננו מוכן לעזוב את מדינת הכיבוש הציונית ולעבור להתגורר באיזו מדינה ערבית כולל המדינה הפלסטינית.
לכן מר גרוסמן הנכבד ייתכן שרוב העם דווקא צודק ואתה וחבריך טועים. אנו מחזיקים ב"שטחים", אנחנו "כובשים" כי אין לנו ברירה. כי אם ניסוג תשמש מדינה פלסטינית שטח הערכות לחיסולנו. אם ניתן להם מלוא הזכויות נהפוך כאן ללבנון שניה.
יבוא יום שאולי תגיד שנתניהו צדק גם כאן.
ראה
מה משמעות המלה כיבוש בשפה העברית
http://www.zeevgalili.com/2007/07/441
קורא יקר,
אם מצאת עניין במאמר זה ביכולתך להירשם כמנוי חינם לאתר. תקבל לתיבת הדוא"ל שלך כל מאמר חדש שיופיע בו.
להלן הנחיות הרשמה לאתר
http://www.zeevgalili.com/2008/01/568