עידגון דצמבר 2015

28.6 אחוזים מכלל הזוכים בפרס נובל במאה ה-21 יהודים *חוקר אמריקני טוען שההסבר נמצא כבר בחורבן בית ראשון ואף לפני כן * אורח חיים של קשיחות אינטלקטואלית ומערכת חינוך עיצבה עם בעל מנת המשכל  הגבוהה בעולם * עם שנחן באמביציה, דמיון וסקרנות * הגאונות היהודית אינה מתבטאת רק בפרסי נובל אלא בכל תחומי החיים – אמנות, ספרות, מדע, כלכלה ומדינאות * ומה מקשר בין שפינוזה, קפקא, פרויד ומאיר לנסקי *

ובנספח: מה אמרו גדולי עולם על היהודים

שוב זכו שלושה יהודים בפרס נובל לכימיה. אריה ורשל, מייקל לוימ ומרטין קרפלוס מצטרפים לשורה ארוכה של יהודים שזכו בפרס הנכסף. ושוב שואלים: כיצד זוכים היהודים שנה אחר שנה להכרה בגאוניותם. מה ההסבר לכך שבמאה ה-21 בלבד זכו היהודים ב-36 מתוך 126 זכיות. דהיינו 28.6 אחוזים מכלל הזוכים. שעור הזוכים היהודים בפרס נובל מאז החלו בחלוקת הפרס מגיע ל-22.7 אחוזים [לא כולל הפרס המהולל לשלום שבו זכו רבין פרס וערפאת]. תשובה מקורית לשאלה זו ולשאלות רבות אחרות על הגאונות היהודית נותן ד"ר צ'ארלס מוריי, במאמר שפרסם באפריל 2007 . המאמר, "הגניוס היהודי" פורסם בכתב העת "קומנטרי" באפריל 2007 . [Charles Murray JEWISH GENIUS COMMENTARY]

הספר שחולל סערה

שמו של צ'ארלס מוריי אינו מוכר לרבים בארץ. אך בעולם המדעי הוא ידוע בזכות הסערה ואפילו המהומות שחולל הספר "עקומת הפעמון" BELL CURVE] ] שחיבר יחד עם ריצ'ארד הרנסטיין. הרנסטיין עסק במדעי ההתנהגות ומשנות השבעים התמקד בחקר מנת המשכל [ IQ ] בתרבויות שונות. מוריי בא מתחום מדעי המדינה ומדעי החברה והתפרסם גם בשורה של מאמרים בעיתונות הכללית – ניו יורק טיימס, וולסטריט ז'ורנאל, וושינגטון פוסט ועוד. השניים ערכו מחקר שנמשך 20 שנה ובמהלכו הם בדקו את מנת המשכל של 10,000 אמריקנים מקבוצות אתניות שונות. התוצאות פורסמו בספר "עקומת הפעמון" בשנת 1994 [הרנסטיין נפטר זמן קצר לפני הפרסום] והן הטילו פצצה לא רק בעולם המדעי אלא בציבור האמריקני כולו.

מנת המשכל של היהודים

לפי המחקר קיימים הבדלים ניכרים ברמת המשכל בין קבוצות אתניות שונות בארצות הברית, כשהממוצע של כל קבוצה באוכלוסייה האמריקנית הוא כדלקמן: שחורים 85 היספנים 89 לבנים 103 אסיאתים 106 יהודים אמריקאים 113 הספר עורר גל של מחאות חברתיות וגם ביקורת חריפה והמחברים הואשמו בגזענות. מה עוד שהשניים טענו כי הקשר בין מנת משכל (IQ) לבין התורשה גבוה יותר מהקשר בין מנת המשכל והשפעת הסביבה. מנת משכל [באנגלית: Intelligence Quotient ובראשי תיבות IQ] היא תוצאה מספרית המושגת בסדרת מבחנים קבועים, שפותחו במטרה למדוד את מידת התבונה (יכולת שכלית, אינטליגנציה) של הנבדק, בהתאם לקבוצת הגיל ביחס לשאר האוכלוסייה.. הטענה העיקרית שהועלתה נגד השניים היא שמבחני איי קיו הם תלויי הקשר תרבותי וחברתי ואינם אמורים להיות מבחן אובייקטיבי לאינטליגנציה של אדם וליכולת השכלית שלו. היו אף שקראו לאסור מחקרים כמו המחקר של מוריי והרנסטיין.

מהו סוד ההצלחה היהודית

מנת המשכל של היהודים, כפי שהראה המחקר, גבוה בכעשר נקודות מעל לממוצע האמריקני. היתרון מתבטא במיוחד ביכולת מילולית וחשיבה רציונלית ומופשטת. ניתוח סטטיסטי של מנת המשכל אצל היהודים מראה שמנת משכל של 140 ומעלה (הנחשבת למנת משכל של גאונים) מופיעה באוכלוסיה היהודית בשיעור הגבוה פי שישה משיעורה באוכלוסיה הכללית. למרות היתרון הבולט של היהודים במנת המשכל, מוריי לא רואה בה את ההסבר היחיד להצלחה היהודית. מנת המשכל לא מודדת סגולות כמו אמביציה, דימיון, התמדה, וסקרנות שהם נתונים מכריעים בהצלחתו של היחיד. צ'ארלס מוריי לא נרתע מן האפשרות שיואשם בגזענות אלא מנסה להסביר את הצלחת היהודים בתכונות גנטיות.

השפעת גלות בבל

ההסבר המודרני לריבוי אנשים מוכשרים בעם היהודי מייחס זאת למסורת היהודית של שידוכי ממון של הכלה עם תלמידי חכמים שיכלו להתפנות ולהקדיש את כל זמנם ללימודים. הסבר זה נכון לימי הביניים והעת החדשה, אך אין בו לדעת מוריי כדי לתת הסבר עמוק יותר מבחינה היסטורית. בניסיון לאתר את השורשים של התפתחות הגאוניות היהודית צולל מוריי אל חורבן בית ראשון וגלות בבל. לדעתו של מוריי הייתה לגלות בבל בידי נבוכדנצאר, במאה השישית לפני הספירה, השפעה משמעותית על היכולת השכלית של עם ישראל. הוא מבסס הנחה זו על העובדה שלא כל העם שישב בארץ הוגלה לבבל. רק האליטות הוגלו, כנאמר במלכים ב' כד-יד: "וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי החיל עשרה אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ". מוריי סבור שבאותה תקופה היו בארץ כמה מיליוני יהודים אך הוגלו מתוכה רק האליטות הרוחניות והניהוליות ובני המעמד הבינוני. מרבית עם ישראל נשארה בארץ פרוצה, ללא מנהיגות או מרכז רוחני, ומרביתם נטמעו כנראה בעמי הארץ. מוריי חישב ומצא כי בין המאה הראשונה והמאה השישית לספירה ירד מספר היהודים בעולם מ4.5 מיליון ל1.5 מיליון. מה קרה לשלושת המיליונים שנעלמו, ובמה קשורה שאלה זו לנושא הדיון? גלות בבל, מסכם מוריי, גרמה לכך שבשיבת ציון בא לארץ ישראל עם ישראל "חדש" מורכב מאליטות ומצאצאיהם. עזרא המנהיג, בחזרו ארצה מגלות בבל, דרש בפירוש "… והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות" עזרא י' – יא. גלות בבל הייתה קצרה. אולם בפרק זמן של שבעים שנה מרביתו של עם ישראל נכרת והעם שקם תחתיו נולד לעילית הבבלית והארץ ישראלית שהתמידה ועמדה בכל הקשיים הכרוכים בשמירת חוקי התורה.

המהפך בעקבות חורבן הבית השני

העצמה הרוחנית של עם ישראל בעקבות חורבן הבית הראשון באה לביטוי בעקבות חורבן הבית השני, אומר מוריי. לאחר חורבן זה גילה העם יכולת פנומנלית לשרוד, להסתגל למציאות חדשה ולהמשיך בקיומו. אבדן העצמאות המדינית וחורבן המרכז הדתי הביאו לשנויים משמעותיים בעם ישראל: המעבר מדת פולחנית עם מרכז פולחני בירושלים לדת המבוססת על למדנות ומפוזרת בבתי מדרש רבים ללא שליטה מרכזית. * שינוי מקצועי מחקלאות ועבודת אדמה בזמן המקדש למקצועות חופשיים. שום עם לא עבר שנויים קיצוניים כאלה בזמן כה קצר.

מצוות תלמוד תורה

בשנת 64 לספירה קבע רבן יהושע בן גמלא שכל בן זכר יהודי חייב לחבוש את ספסל הלימודים מגיל שש או שבע שנים. היהודים היו למעשה חלוצי העולם בקביעת חינוך חובה מגיל צעיר. [ כך מובא במסכת בבא בתרא (כא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה… עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע"]. השפעת תקנה זו גרמה לכך שהעם היהודי הפך להיות העם היחידי בתבל שכל בניו (ממין זכר בעיקר) היו יודעי קרוא וכתוב.

מן האמנציפציה ועד ימינו

בימי הביניים וגם בתקופת הרנסנס מנעו אומות העולם בשיטתיות את גישתם של היהודים למרכזי הלימוד ומוקדי התעסוקה היוקרתיים. התקדמותם של היהודים נחסמה. בסוף המאה ה-18 עברו ארצות מרכז ומערב אירופה תהליך של אמנציפציה. מיעוטים רבים, כולל היהודים, קיבלו זכויות אזרח שוות ותוך כמה עשרות שנים החלו היהודים להתבלט באקדמיה, בכלכלה, במדע, בספרות באמנות ובכל התחומים של הרוח האנושית – במספרים שעלו מיד על שעורם באוכלוסיה. מוריי מראה שמראשית המאה ה-20 עד 1950 ייצוג היהודים באליטות היוצרים במדע ובאמנות האירופיים עלה מעל לשיעורם באוכלוסיה. בספרות פי ארבעה, במוסיקה פי חמישה, באמנות ויזואלית פי חמישה, בביולוגיה פי שמונה, בכימיה פי שישה,, בפיסיקה פי תשעה, במתמטיקה פי 12 ובפילוסופיה פי 14. שיעורם היחסי של היהודים בין גדולי האמנות והמדע בעולם נמשך עד היום.

לא רק אשכנזים

יש הסבורים, אומר מוריי, שההצלחה היהודית היא הצלחה אשכנזית [רוב יהודי ארצות הברית הם ממוצא אשכנזי] ואילו שאר עדות ישראל – שחיו בארצות בהן לא התחוללה האמנציפציה – אינם שותפים לה. טעות, טוען מוריי. ההצלחה היהודית קדמה בשנים רבות להתפצלות של אשכנז וספרד. ב"תור הזהב", בסביבת סוף המאה העשירית לספירה האזרחית, יהודים ספרדים בבגדד, בחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל) ובשאר מוקדי ההשכלה של אזורי האיסלם הפגינו הישגים בכל התחומים, לא פחות מהישגי היהודים האשכנזים בעת החדשה.

קשה להיות יהודי

קשה להיות יהודי לא רק בימינו, אומר מוריי. זה החל בימי משה. העם הזה העמיס על עצמו מיום מתן תורה עומס בעל אופי אינטלקטואלי מובהק. כל יהודי היה חייב ללמוד ולציית לחוקי התורה. בלופים לא עבדו ביהדות; בן זכר יהודי למד את החוק משום שאביו היה מחויב ללמדו. לא היה מקום לטענה ש"לא לימדו אותי". צ'רלס מוריי מדגיש שהקשיים בשמירת היהדות כחוקתה היוו תמריץ חזק לנשירתם של אלו שלא יכלו לעמוד בדרישות האינטלקטואליות הקשוחות של דתם. האם אורח החיים היהודי בקשיחותו האינטלקטואלית הביא לשינויים תורשתיים בעם ישראל? או שרק בני האדם בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה מלכתחילה בחרו בדת הדורשת ממאמיניה דרישות שכליות גבוהות. צ'רלס מוריי נוטה לאפשרות השנייה. עד כאן מאמרו של צ'ארלס מוריי.

יהודים מוכשרים בכל התחומים

מצאתי אתר המפרסם מדי חודש רשימה של יהודים מוכשרים מכל התחומים ומכל התקופות בעת החדשה הקשורים לתאריך כלשהו באותו חודש. להלן הרשימה האקראית של כמה תאריכים: מדליין אולברייט, שרת החוץ האמריקנית בממשל קלינטון מארק ספיץ, גדול השחיינים אי פעם

ציירים יהודים מוריץ אופנהיים לאופולד גוטליב מאוריץ גוטליב מרסל ינקו מאנה כץ אמדאו מודליאני מארק שאגאל

אנשי קולנוע ובידור יהודים

וודי אלן האחים מארקס, דסטין הופמן האריסון פורד, קירק דאגלאס, מייקל דאגלאס, טוני קרטיס, ג`וני וייסמילר, (טרזן) בוב דילן, ג`רי סיינפלד סטנלי קובריק,

 

מה אמרו גדולי עולם על היהודים

 

 

Winston S. Churchill:

"Some people like the Jews, and some do not.

But no thoughtful man can deny the fact

that they are, beyond any question,

the most formidable and most remarkable race

which has appeared in the world.

 

John F. Kennedy:

Israel was not created in order to disappear-

Israel will endure and flourish.

It is the child of hope and the home of the brave.

It can neither be broken by adversity

nor demoralized by success.

It carries the shield of democracy and

it honors the sword of freedom.

 

 

David Ben Gurion:

"In Israel , in order to be a realist,

you must believe in miracles."

 

Johann Wolfgang Von Goethe:

"Energy is the basis of everything.

Every Jew, no matter how insignificant,

is engaged in some decisive and immediate pursuit of a goal.

It is the most perpetual people of the earth."

 

 

John Adams:

"I will insist the Hebrews have [contributed] more

to civilize men than any other nation.

If I was an atheist and believed in blind eternal fate,

I should still believe that fate had ordained the Jews

to be the most essential instrument for civilizing the nations…

They are the most glorious nation that ever inhabited this Earth.

The Romans and their empire

were but a bubble in comparison to the Jews."

 

 

Leo Tolstoy:

"What is the Jew?

What kind of unique creature is this

whom all the rulers of all the nations of the world

have disgraced and crushed and

expelled and destroyed;

persecuted, burned and drowned,

and who, despite their anger and their fury,

continues to live and to flourish.

What is this Jew

whom they have never succeeded in enticing

with all the enticements in the world,

whose oppressors and persecutors

only suggested that he deny (and disown) his religion

on and cast aside the faithfulness of his ancestors?!

The Jew – is the symbol of eternity. …

He is the one who for so long had guarded

the prophetic message and transmitted it to all mankind.

A people such as this can never disappear.

The Jew is eternal.

He is the embodiment of eternity."

 

Eric Hoffer:

"The Jews are a peculiar people:

Things permitted to other nations are forbidden to the Jews.

Other nations drive out thousands, even millions of people,

and there is no refugee problem.

Russia did it. Poland and Czechoslovakia did it.

Turkey threw out a million Greeks and

Algeria a million Frenchmen.

Indonesia threw out heaven knows how many Chinese–

and no one says a word about refugees.

But in the case of Israel ,

the displaced Arabs have become eternal refugees.

Everyone insists that Israel must take back every single Arab.

Arnold Toynbee calls the displacement of the Arabs

an atrocity greater than any committed by the Nazis.

Other nations when victorious on the battlefield

dictate peace terms.

But when Israel is victorious it must sue for peace.

Everyone expects the Jews

to be the only real Christians in this world."

 

 

Mark Twain:

"…If statistics are right,

the Jews constitute but one percent of the human race.

It suggests a nebulous dim puff of stardust

lost in the blaze of the Milky way.

Properly, the Jew ought hardly to be heard of,

but he is heard of,

has always been heard of.

He is as prominent on the planet as any other people,

and his commercial importance

is extravagantly out of proportion

to the smallness of his bulk.

His contributions to the world's list of great names

in literature, science, art, music, finance, medicine,

and abstruse learning

are also away out of proportion

to the weakness of his numbers.

He has made a marvelous fight in this world, in all the ages;

and had done it with his hands tied behind him.

He could be vain of himself, and be excused for it.

The Egyptian, the Babylonian, and the Persian rose,

filled the planet with sound and splendor,

then faded to dream-stuff and passed away;

the Greek and the Roman followed; and made a vast noise,

and they are gone;

other people have sprung up

and held their torch high for a time,

but it burned out,

and they sit in twilight now, or have vanished.

The Jew saw them all,

beat them all,

and is now what he always was,

exhibiting no decadence, no infirmities of age,

no weakening of his parts,

no slowing of his energies,

no dulling of his alert and aggressive mind.

All things are mortal but the Jew;

all other forces pass, but he remains.

What is the secret of his immortality?"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קישורים

 סרטון העוסק בגנטיקה של היהודים

http://www.youtube.com/watch?v=rTJFziTzOeg

פרס נובל יהודים מול העולם

http://www.zeevgalili.com/2009/10/7039

פרסי נובל יהודים מול המוסלמים

http://www.zeevgalili.com/2007/12/546

סוד המוח היהודי

http://www.zeevgalili.com/2005/07/5305

עיתונאי פקיסטאני על השגי היהדים

http://www.zeevgalili.com/2006/06/9503

תגובות