- מנחם לונץ הי"ד
התמונה באפור
עצובה ודוממת-
צבעתיה בלבי
בצבעי זהב ותכלת.
את קולו לא אזכור,
חיוך נותר לי,
וגם זאת רק אולי,
ואולי רק נדמה לי.
הוא היה רק צעיר
רווי טוב ותום,
עוד לא ידע ייסורים,
הוא היה רק בן 20 –
אולי הייתה נערה שאותה אהב,
אולי היא זוכרת תכלת עיניו,
ואולי תזכור זהב תלתליו
ואולי תזכור שאותה אהב ?
לאה אקסר
7.4.2013
מחברת השיר היא לאה אקסר, אחותו של מנחם לונץ לוחם לח"י שנפל, יחד עם חברו שבתי דרוקר, בקרב עם כוח בריטי גדול במושבה יבנאל בי"ג ניסן תש"ד [6.4.44 ].
סיפור הקרב ונסיבותיו הטרגיות סופר כבר באתר זה [וקודם לכן בעיתון "מקור ראשון" בשנת 2007].
כשנפל אחיה היתה לאה בת 19 . תלמידה בבית ספר לאחיות שליד בית החולים בילינסון, מאז היא נושאת את כאב האבדן ונסיבותיו, יום יום, שעה שעה.
וזה המכתב שכתבה במצורף לשיר
"כאחות שכולה, ביום זיכרון זה, אדגיש את כאבם המתמשך של האחים והאחיות השכולים,שאבדו אח צעיר, גם הם היו צעירים, ובגרו והזדקנו, ובתוכם הכאב גדל והשתרש והפך לחלק מישותם.הזיכרון והצער, לאחר פטירת הוריהם,נותר מנת חלקם הבלעדית !
"אחיות, אחים , זכרו כל עוד תוכלו לזכור !
"והעבירו לצאצאיכם, לדורות הבאים את המשימה והחובה לזכור את אלו שנתנו הכל למען הקמה ובניית המדינה היקרה הזו, ולא זכו לראותה בגידולה, עצמתה וביכולותיה להכיל חלק כה גדול מעם ישראל !
חבל על דאבדין ומשתכחין"
- לאה אקסר
ראה