כך ניסה פרס לטרפד את הפצצת הכור בעיראק

פרס נפגש עם פרנסואה מיטראן ערב בחירתו לנשיא צרפת, אך לא דיווח על הפגישה לבגין * פרס טען שכאשר מיטראן ייבחר הוא יבטל ההסכם לבניית הכור העיראקי * אך נתברר שטעה בהערכתו * הוא כינס בביתו כמה ממנהיגי מפלגת העבודה וגילה להם את הסוד * הטייסים כבר היו במטוסיהם בדרך להפצצה ובגין נאלץ לדחות את התקיפה מחשש לדליפת הסוד לאוייב * גם עזר ויצמן שהתנגד לתקיפה בחש בקלחת וגילה את הסוד למשה שחל שכינס את מנהיגי מפלגתו

                                                   – מאת שלמה נקדימון  –

 

מבצע אופרה להפצצת הכור הגרעיני העיראקי [ב-7 ביוני 1981] מוזכר באחרונה בהקשר 

   לאפשרות של הפצצת  הכור הגרעיני באיראן. אכן, יש פרטים משיקים, גם אם לא כולם בהכרח תואמים. אבל היעד דומה: מניעת ייצור של פצצה גרעינית על ידי מדינת אויב, המצהירה על רצונה למחוק את ישראל מעל פני האדמה. נוכח התערבותו של הנשיא, שמעון פרס, והתייחסותו הבעייתית למבצע "אופרה", אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. ברשותי הגרסה המדויקת של עמדתו אז, בעת שכיהן כמנהיג מפלגת העבודה וראש האופוזיציה. במכתב ששיגר אלי בחתימת ידו אישר את אמיתות התאור בספרי "תמוז בלהבות" המתעד את המבצע. הוא כתב: "ההתמצאות בחומר וחריצות הכתיבה עולות מכל שורה".

בגין מספר לפרס ופרס אינו מגלה התנגדות

ב-30 בדצמבר 1980 זימן ראש הממשלה, מנחם בגין, את שמעון פרס אליו, ודיווח לו לראשונה על היערכות לסיכול המאמץ העיראקי לבניית פצצה גרעינית. שיחה זו לא נרשמה בשעת קיומה, אבל לימים יאמר פרס, כי חשב שהרעיון הוא רק בגדר הרהור. בגין יטען כי פרס לא ביטא הסכמה, אך גם לא התנגד. פרס אישר שלא ביטא התנגדות, משום שלא רצה להכביד. בינואר 1981 נועד פרס עם מנהיגי צרפת – ספקית הכור לעיראק – בכללם אלה שחתמו על ההסכם עם סדאם חוסיין. הם מכרו לו את תירוציהם, אך פרס לא יכול היה להפריכם, מסיבה פשוטה: הוא לא היה בקיא בפרטים.

פרס נפגש עם מיטראן ולא דיווח לבגין

אחד האישים שעמם נפגש היה ידידו הוותיק פרנסואה מיטראן, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, אשר התמודד על נשיאות ארצו. לדברי פרס, התחייב מיטראן בפניו, שאם וכאשר ייבחר לנשיא, הוא יעשה הכל כדי "לעקר את הכור העיראקי מהפוטנציאל הצבאי". לפגישה של פרס עם מיטראן ניווה ד"ר יוסי ביילין. לדברי ביילין מיטראן אף הציע ששתי המדינות יקימו ועדה משותפת לבדיקת "המשך הנושא". האם דיווח פרס לראש הממשלה עם שובו? אין על כך כל תיעוד, לא ברישומי לשכת בגין ולא בביוגרפיות השונות של פרס. ייתכן שהעדר הדיווח נבע ממערכת יחסים גרועה בין השניים.

שמיר לא האמין לצרפתים

ללא קשר עם הפגישה האמורה, ההערכה בירושלים הייתה שטובים סיכוייו של מיטראן, שנחשב לידיד ישראל, להיבחר לנשיאות בארצו. על פי הערכה זו, כאשר דנה הממשלה בנושא ב-3 במאי 1981, הציעו שר האוצר יורם מרידור ושר החוץ יצחק שמיר (שעל אף היותו פרנקופיל מובהק לא האמין לאף מלה ששמע מפי המנהיגים הצרפתים), לשגר שליח למיטראן ולנסות לחלץ ממנו הבטחה, שאם ייכנס לארמון האליזה לא יאפשר לעיראק את ייצור הפצצה. אם תינתן הבטחה כזו, המבצע יבוטל או יידחה. אך בגין העריך כי מגעים אלה לא ישנו את המצב ורק יגרמו לישראל לפגר בנקיטת הצעדים הדרושים. זה לא כור צרפתי אלא עיראקי, אמר, והבעיה איננה של צרפת אלא של קיומה של ישראל. לכן אין מקום להמתין לבחירתו של נשיא חדש בצרפת.

ויצמן הפך עולמות – נגד

ההפצצה אמורה היתה להתבצע ב-10 במאי 1981. עזר ויצמן, שפרש מכהונת שר הביטחון, הפך עולמות כדי למנוע את הפצצת הכור. חששו הגדול היה פן זו תטרפד את תהליך השלום עם מצרים, שהיה אז בעיצומו. אף שכבר לא היה שר בממשלה, היה ויצמן מעודכן בפרטים, כולל שעת השי"ן של הפעולה. חמישה ימים לפני המועד פנה אל אין-ספור מעורבים, החל מהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר ועד לנשות השרים. "עם שמעון פרס שוחחתי פעמיים, לא במישרין…", סיפר לי ויצמן. הוא סירב לפרט מי היו שליחיו העקיפים. ויצמן ופרס שמו מחסום לפיהם בעניין זה. פרס חושף את הסוד במפלגתו ב-9 במאי כינס פרס בביתו כמה מעמיתיו להנהגת מפלגתו וסיפר להם על העומד להתרחש. הוא קיבל את הסכמתם לכתוב לבגין איגרת התנגדות, שבה הזהיר כי הפצצת הכור תותיר את ישראל בודדה כ"ערער בערבה" מבחינה בינלאומית. מכתב זה, שנתקבל אצל בגין כאשר הטייסים כבר ישבו במטוסיהם, גרם לביטול המבצע. בגין חשש פן הדלפת העיתוי התגלגלה גם לגורמים זרים וקיימת סכנה מוחשית לטייסים. המועד הבא נקבע ל-7 ביוני. בינתיים נבחר מיטראן לנשיאות צרפת. בידי פרס זה היה קלף מנצח. שהרי מיטראן הבטיח לו. אבא אבן, שהיה בקבוצת ההתייעצות של פרס, סיפר לי כי "פרס אמר שהפצצת הכור עלולה לקומם את מיטראן… אם ייבחר, יש סיכוי להשיב את החומר (האורניום) מעיראק לצרפת".

מיטראן כמשענת קנה רצוץ

אחרי שמיטראן נבחר, התריע עוזי עילם, אז יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, במכתב אפוקליפטי על הצפוי אם ההפצצה תצא לפועל, והציע להסתמך על מיטראן והבטחותיו שהשמיע או שהושמעו בשמו. אלא שמי שטפח על פניהם של המסתמכים על מיטראן היה דווקא שר החוץ שלו, קלוד שייסון, שב-26 במאי הכריז: "צרפת תכבד במלואם את כל ההסכמים שהממשל הקודם חתם עליהם. אכן הנשיא מיטראן מצטער שחוזים מסוימים נחתמו, אך אלה שנחתמו – יכובדו!". משענת זו, שפרס נאחז בה, נתגלתה כמשענת קנה רצוץ.

עסקני מפא"י בוחשים במבצע הסודי

ויצמן, שר ביטחון בדימוס, לא נח ולא שקט. ב-22 במאי הזמין לביתו בקיסריה את חבר הכנסת מהעבודה משה שחל, וגילה לו כי הפצצת הכור עומדת להתבצע סמוך לבחירות בישראל (30 ביוני). מובן ששחל אץ-רץ לדווח לפרס. "חשתי היטב כי פרס לא היה מופתע", סיפר לי שחל. ב-6 ביוני קיבל פרס הודעה כי המבצע צפוי לצאת לפועל למחרת היום. הוא הזמין ללשכתו במפלגת העבודה ברחוב הירקון בתל אביב את עמיתיו שהיו בסוד העניין בסיבוב הקודם, שעות אחדות לפני ההמראה לעיראק. אך ההתייעצות נסתיימה בהסכמה שלא לחזור על המעורבות של ה-10 במאי. המבצע, כזכור, הצליח. בניגוד לבגין, שכראש אופוזיציה בעת מבצע אנטבה בירך את ממשלת ישראל ואת צה"ל בקול רם, נמנע פרס מלשגר ברכה לממשלה ולצה"ל. כל החזיונות האפוקליפטיים (להם היו שותפים גם השרים יגאל ידין ויוסף בורג, שאחר כך הודו כי טעו) נמוגו כלא ===================================================================

שלמה נקדימון היה משך עשרות שנים כתב מדיני בכיר ב"ידיעות אחרונות" [וקודם לכן בעיתון "חרות"]. במהלך עבודתו העיתונאית הצליח להגיע לחומרים סודיים ששימשו אותו במחקריו ההיסטוריים שפורסמו בשורה של ספרים. בין ספריו: תמוז בלהבות [על הפצצת הכור בעיראק] אלטלינה, לקראת שעת האפס [על מלחמת ששת הימים] סבירות נמוכה [על מלחמת יום הכיפורים]. על ספריו ועבודתו העיתונאית זכה נקדימון בשורה של פרסים.

מאמר זה פורסם ב"הארץ"ומתפרסם כאן באדיבות המחבר.

הכותרת וכותרות המשנה נוסחו על ידי. זאב גלילי