החולצות השחורות של ירון לונדון והחולצה החומה של בית"ר

ירון לונדון הוא לדעתי איש התקשורת המשכיל ביותר. גילוי נאות: הוא גם ידיד, שהיה חבר לעבודה משך שנים. איני מסכים עם השקפותיו של לונדון ברוב התחומים הפוליטיים. אך אני מוכן להרג על זכותי לשמוע אותן, לצפות בתכניותיו, לקרוא את מאמריו ולנסות להבין את תובנותיו.

זה גם יחסי ל"העם הנבחר", סדרה חדשה שהוא מעלה בערוץ 8 . מטרת הסדרה לפי הבנתי היא ערעור, או אולי הרהור מחדש, על האתוס הציוני.

במסגרת סיוריו, פה ושם בארץ ישראל, היה מרתק לשמוע את לונדון מתווכח עם נערות ונערים על תל חי. הוא מקשה: האם טרומפלדור וחבריו לא היו אלא חבורה של מטורפים לדבר. הנערים והנערות מסבירים לו שבלעדי תל חי גם ירון לונדון לא היה כאן.

כשנפגש לונדון עם בית"רים שעלו לקבר טרומפלדור (או תרומפלדור לפי גרסת ז'בוטינסקי) הייתה לו פליטת פה מביכה.

הוא הצביע על המדים הכחולים כהים של הבית"רים ושאל: "ואלה הן החולצות השחורות?"

הוא הפתיע אותי. אפשר להשתעשע מן הציניות המרירה של ירון לונדון, גם אם זו שולחת חיצים לערכים שבעיניי הם מקודשים.

אך מירון לונדון איני מצפה לגלות בורות. לא אצלו.

מי לבש מדים שחורים

לבית"ר מעולם לא היו מדים שחורים. אבל המלים "מדים שחורים" מעלים אוטומטית את האסוציאציה של בניטו מוסוליני שהגדיר לראשונה את עקרונות הפאשיזם.

בניטו מוסוליני הוא המנהיג הראשון בעת החדשה שעלה לשלטון על גלי הפאשיזם. בשנת 1922 ערך את מצעד החולצות השחורות על רומא. המצעד הזה הסתיים במינוי מוסוליני לראש ממשלה אף שבפרלמנט האיטלקי היו אז רק 35 מתוך 535 צירי הפרלמנט.

 

הקמת בית"ר ועקרונותיה

הבית"רים לבשו חולצות חומות שמזכירות אולי את חולצות הס.א., צבא החוליגנים שסייע להיטלר לעלות לשלטון. אבל חולצת בית"ר
קדמה בעשר שנים לעליית היטלר לשלטון.

בית"ר (ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור) הוקמה בשנת 1923 בריגה שבלטביה, ברוח משנתו של זאב ז'בוטינסקי.
התנועה התפתחה במהירות . ב-1930 מנתה 16,500 חברים ב-379 סניפים בב-15 ארצות. ב-1935 עלה מספר הבית"רים לכ-70,000.

תורת בית"ר נוסחה בעקרונות הנדר שניסח ז'בוטינסקי ואלו הם:

הנדר הבית"רי

א. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה.
ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.
ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה.
ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.
ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי.
ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים – אבוא.
ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי

 

הרעיון המרכזי שעמר מאחורי העקרונות הללו הוא שזו הדרך לזקוף את קומת היהודי ששחה באלפיים שנות גלות. זו הדרך להגיע לעצמאות מדינית ולבניית חברה חדשה.

על בסיס עקרונות אלה נבנו קיני בית"ר כמסגרות צבאיות, נתפרו מדים מיוחדים, נתקיימו אימונים צבאיים. ברבות הימים צמחו מקיני בית"ר יחידות אצ"ל בארץ ישראל ומילאו תפקיד מכריע במאבק להקמת המדינה. בגטו וארשה מילאו לוחמי אצ"ל תפקיד מרכזי במרד, כפי שהראה משה ארנס בספרו "דגלים מעל לגטו".

האידיאולוגיה של תנועת העבודה

מול עקרונות ז'בוטינסקי הציגה תנועת העבודה עמדה שונה. גרעין התנועה נוצר על ידי קומץ מהפכנים אנשי העלייה השנייה. הם היו מהפכנים ששאבו את הלהט המהפכני שלהם הן מן החזון הציוני אך לא םחות מכך מן התפיסות המהפכניות הסוציאליסטיות שרווחו ברוסיה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

 

בחזון הציוני הם שילבו גם חזון של חברה חדשה המתקיימת על עמל כפיים, חוזרת לעבודת האדמה, חיה חיי שיתוף ושוויון וגם שואפת לאחוות עמים.

מהפכני העלייה השנייה כללו זרמים שונים ולאחר גלגולים התגבשו במפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) שמנהיגה הבלתי מעורער עד לפרישתו מראשות ממשלת ישראל היה דוד בן גוריון. התנועה כללה גם זרמים שמאליים – השומר הצעיר ואחדות העבודה (שהתגבשו לימים במפ"ם).

הם חלקו על דרכו המדינית של ז'בוטינסקי. הם לא ראו את הגולה הבוערת מתחת לרגלי היהודים ופעלו להכנה שיטתית של תשתית כלכלית וחברתית – "עוד דונם ועוד עז".

השגי תנועת העבודה

זו הייתה תנועה שקבעה את גבולות הארץ בשורה של התנחלויות בלב אוכלוסיה ערבית צפופה. זו הייתה תנועה של כיבוש – כיבוש העבודה העברית (מידי הערבים), כיבוש הקרקע, כיבוש הלשון העברית, כיבוש החינוך. זו הייתה התנועה שגיבשה את כוח המגן העברי שהיה לגרעין צה"ל ומגש הכסף להצלת המדינה בימיה הראשונים. זו תנועה שהצמיחה מתוכה אנשי רוח, סופרים ומשוררים דגולים (בן צבי, שז"ר, סדן, שלונסקי אלתרמן ורבים אחרים).
אך בצד ההשגים הללו החזיקה התנועה משך שנות דור באידיאולוגיה מעוותת ומלאת סתירות. אחוות עמים תוך כדי כיבוש הקרקע מידי הערבים. שוויון אך שלילת עבודה מערבים ומיריבים פוליטיים בעם. מהפכה פועלית נגד הקפיטליזם בארץ עלובה שלא היו בה קפיטליסטים.
התנועה הקימה תשתיות למדינה בדרך – מערכת חינוך, הסתדרות פועלים, מערכת בריאות (קופת חולים), לשכות עבודה, איגודים מקצועיים ועוד. אך אלה שימשו לא רק תשתית למדינה אלא גם להפעלת כוח נגד כל יריב מבית.

המאבק על השלטון באמצעות עלילת דם

הוויכוח בין ז'בוטינסקי לבין בן גוריון לא היה רק ויכוח אידיאולוגי שניתן ליישבו. תנועת העבודה ובן גוריון בראשה ראו בתנועה שבראשה עמד ז'בוטינסקי מתחרה על השלטון בעם היהודי.
ובמאבק הזה לא בררו באמצעים. במקום להשיב על טיעונים אידיאולוגיים העלילו על בית"ר כי היא תנועה פשיסטית. עלילה זו הגיעה לשיאה עם רצח ארלוזורוב בשנת 1933.
על אופי עלילת הדם, הרבה לפני רצח ארלוזורוב ניתן ללמוד מדברים שכתב פרופסור מיכאל בר זוהר בכרך א' של הביוגרפיה של בן גוריון.
וכך כתב:
"בפולין, בארצות הבלטיות, נהרו המוני בני הנוער אל ברית טרופלדור, ארגונו הצעיר של ז'בוטניסקי. כתנועות נוער לאומניות אחרות התקשטו הבית"רים בחולצות כהות, במדים, בסמלים, בתגים, בשרוכים התפעלו מנוסחאות ומסיסמאות מרטיטות ואימצו לעצמם מיסטיקה לאומנית אלימה. כולם נאמנים היו לז'בוטניסקי אישית ורחשו לו הערצה עיוורת" ( 254)

"אין אף להתפלא על שבן גוריון כינה ב1930 את הנאצים 'הרוויזיוניסטים הגרמנים' ולאחר שקרא מאמר על היטלר כתב:" נדמה היה לי , שאני קורא את ז'בוטניסקי… אותם דברים, אותו סגנון ואותה רוח" ( עמ' 256)

כבר באסיפה הראשונה בה השתתף ( ב.ג) בווינה השווה את ז'בוטניסקי להיטלר ( עמ' 262).

השגת השלטון באלימות

במחקר שנושאו ׳הוויכוח בתוך מפא״י על השימוש באלימות 1932-1935׳ (הופיע בספר ׳ההליכה על קו האופק׳, עמוד 82), כותבת פרופסור אניטה שפירא: ״… מתחת למעטה הדמוקרטי של התנועה תססה מסורת אחרת, שינקה השראתה מן המהפכה הבולשביסטית ומלקחיה. מסורת זו מצאה את ביטויה בשיטות הארגון הצנטרליסטיות, שלפיהן אורגנה התנועה, ובשימוש במנגנון ההסתדרות לשם כפיית ׳רצון הכלל׳, כפי שנתפס אצל ההנהגה, על פרטים ועל גופים… הסובלנות כלפי יריבים פוליטיים או מעמדיים לא הייתה מקובלת. ׳משחק הוגן׳ לא היה מהמושגים שהביאו אנשי העליות השנייה, השלישית והרביעית ממזרח אירופה. הקנאות האידיאית ליוותה את מעורבותם במאבקים השונים. במשך הזמן נהייתה זו גם לקנאות ארגונית. ביטחונם המוחלט, שהם מייצגים את דרך המלך של תנועת הפועלים בארץ, נתן לחברי ׳אחדות העבודה׳ ואחר כך מפא״י, את הבסיס המוסרי לכפיית רצונם על האחרים״.

 

חזונו של זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי אינו זקוק לכתב הגנה מול מעלילי הדם הבולשביקים. די אם אציין כי רבים מאלה שכינו אותו פשיסט (בעיקר מחוגי מפ"ם ושמאלה) ראו בסטאלין, רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה, את "שמש העמים" ולבשו שק ואפר ביום מותו.
ז'בוטינסקי היה דמוקרט וליברל עד עמקי נשמתו.
הוא שאף למדינה יהודית משני גדות לירדן. אך לאחר שתוקם המדינה לפי חזונו זו אמורה הייתה להיות מדינת רווחה דמוקרטית. בשירו "שתי גדות לירדן" כתב:
שם ירווה לו משפע מעושר
בן ערב בן נצרת ובני

כי דגלי דגל טוהר ויושר
יטהר שתי גדות ירדני
את המשטר המדיני שישרור במדינה סיכם בחמשת הממין. שהמדינה חייבת לדאוג לספק לאזרחיה: מזון, מלבוש, מעון, מרפא, מלמד.
מה הייתה החולצה החומה
על כך קיבלתי תשובה מידידי, מנהל מכון ז'בוטינסקי, יוסי אחימאיר (בנו של אב"א אחימאיר) שהראה לי דברים שכתב אביו בכתב ידו:
"אני תקווה שבית"ר תחזור לחולצתה המסורתית, שהייתה על גופו של ראש בית"ר בכינוסי בית"ר והשוכן במעלות קדושים וטהורים.
בחולצה זו שמע אברהם סטבסקי הי"ד את פסק הדין של מוות,
בחולצה זו עלה שלמה בן-יוסף הי"ד לגרדום.

 

צבע חולצה זו הוא אדמת צבע השרון, המגדלת את פירות ההדר…
נהיה הדרים כפירות אילו".

כתב היד שמור ב"בית אבא" – ארכיון שהוא מוזיאון למפעלו הרוחני של אחימאיר. הבית הוקם על ידי ילדיו של אב"א אחימאיר בבית בו התגורר עם משפחתו עד יום מותו בשיכון ותיקים ברמת גן.

ומה בדבר ירון לונדון

בפליטת הפה שלו גרם לי לכתוב את הפוסט הזה. אני בטוח שכל מה שכתבתי למעלה ידוע היטב לירון.

יש לי הסבר לפליטת הפה, שהוא אולי פסיכולוגיה בגרוש.

נראה לי שאמו של ירון לונדון, בוגרת גדוד העבודה צרבה בתודעתו – יחד עם העברית המשובחת שבפיו – את הקשר בית"ר =פשיזם.

והערה אישית בענין חולצת בית"ר

בילדותי לבשתי בגאווה את חולצת בית"ר. כמו כל בית"רי נשאתי בכיסי את נוסח הנדר.
"אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה…

וכו'
לתחושותיי באותה עת ניתן ביטוי בספרו של אל"מ (מיל.) יעקב צור בספרו "ימי הצריף". שנינו למדנו בבית הספר "תחכמוני" בנתניה ושנינו הלכנו לקן בית"ר "בית זאב", ברחוב סמילנסקי.
וכך כתב יעקב צור:
"אהבנו ללכת לשם [ל"בית זאב"] , כדי לפגוש חברים, לשיר שירי בית"ר ואצ"ל, להאזין להדרכה אידיאולוגית ולצאת למשחקי ספורט וצופים… באירועים חגיגיים היינו לובשים את מדי בית"ר… חולצה בצבע חום, כובע סירה, יפה עם סמל בית:ר ומכנסי חאקי. ידענו שאנשי השמאל משמיצים את מדינו בטענה שזו תלבושת של פשיסטים. אבל אנחנו היינו גאים בהם מאד ולא נרתענו כלל. המדריכים… הבהירו לנו שגינוני הצבאיות שנהגו בבית"ר, המשמעת הקפדנית, תרגילי הסדר וכדומה, חשובים ביותר, כהכנה ליום שבו יקום צבא עברי במדינתנו , שתהיה חופשית מעול זרים. אנו האמנו בזה בלב שלם".
עד כאן דברי יעקב צור.
אני מאמין בדברים אלה בלב שלם גם היום.

קישורים

שמשון של זאב ז'בוטינסקי