– מיה ברתל –
הספר "כצל ציפור" מעניק לקורא הצצה נדירה לחיי היום יום של השירות ביחידה מובחרת בצה"ל – יחידת מגלן. המחבר, יאיר אנסבכר, מתאר את המציאות בראייה מפוכחת ובהומור מושחז, ביושר לבב ובחשיפה עצמית נוקבת. גם במצבים קשים ובלתי מחמיאים הוא שומר על עקרונותיו המוסריים מול הלחץ והצורך המתמיד לוויתורים הנכפים עליו כל העת על ידי המערכת הצבאית.
ביחידה משרתים יחדיו חיילים ממקומות שונים בארץ, מעדות שונות, דתיים וחילוניים, וקשר אמיץ הולך ונרקם ביניהם.בספר מתוארים האימונים הפיזיים המפרכים שעל החיילים לעבור במהלך שרותם. הם מתמודדים עם נטל פיזי ונפשי קשה, לומדים לפתח אחריות ורגישות לחברים ולמפקדים, להעריך את החום שהם זוכים לו בביתם ולכבד את השונים מהם, וכל זאת בלי לאבד את חוש ההומור. בין סיפוריו על מסעות ניווטים, סדרות מפרכות ומסעות מייגעים ביום ובלילה, משובצים תיאורי נוף, שירים, פסוקי תנ"ך ,קטעי מדרשים ותיאורים בלשון פיוטית.
יאיר בא מבית ירושלמי ציוני-דתי. במהלך השרות הצבאי עזבו חלק מחבריו את הדת אך הוא "התחזק". התלבטויותיו בנושא זה מובאות בספר, כמו גם יחסו לאויב שהוא נדרש להילחם בו ורגשותיו המעורבים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שעליו ועל חבריו להתמודד מולה.
התיאורים צורבים – ומלטפים. כנים, מרגשים, עצובים – ומצחיקים.
הקורא חש שגם הוא נמצא שם בין החיילים. יחד אִתם הוא מטפס בכבדות במעלה הרי הגליל, יחד אתם הוא "מתברבר" במסעות ניווט במדבר ויחד עם יאיר הוא מתאבל על חבריו שנפלו.
לקראת הסוף מספר יאיר על השתתפות יחידת מגלן במלחמת לבנון השנייה, על מפח הנפש, על הכאב והאכזבה אך מסיים בתקווה ובאמונה – "כמעלת האור הבא מן החושך".
יחידת מגלן היא יחידה חשאית. תנועותיה ופעולותיה עלומות, שמות חייליה חסויים ופניהם לא ייראו. יאיר פוסע בין הסודות ומספר על ההווי המיוחד שנוצר ביחידה ועל מעשי קונדס של החיילים בינם לבין עצמם.
בעתות מצוקה מתעוררים בו געגועים רחוקים לאווירת שולחן השבת בבית הוריו:
"יום שישי. אברהם ואני מנסים לארגן לפלוגה המותשת קבלת שבת. החבר'ה הצליחו למצוא שני נרות קטנים ואני ממלא את תפקיד "אמא של שבת" ומדליק אותם. שתי מנות קרב שנלקחו שלל מהחיזבאללה מהוות את ארוחת השבת שלנו. הן כוללות שימורי חומוס פול, בשר גולש, וירקות מבושלים. אוכל השלל הרבה יותר טעים מהאוכל שלנו, מה שגורם ל"ברווז" להצהיר שהוא עובר לצד שלהם.
"לאור הנרות העמום, אני סוקר את פני האנשים שמסביבי… חבורה מלוכלכת, רעבה ועייפה. התפילה והניגונים שלנו, של אברהם ושלי, מצליחים בכל זאת לעורר איזה שינוי. למרות ההתנגדות ההתחלתית של חלק מהחבר'ה כמעט כולם מצטרפים בסוף: "לכה דודי לקראת כלה- פני שבת נקבלה".
זה עוזר…אני רואה את החבר'ה מרימים קצת את הראש, מביטים אחד לשני בעיניים, מחייכים.
"שבת שלום, פלוגה א' ".
כצל ציפור עטיפת שער הספר