מי זייף את תמונת "שאו ציונה נס ודגל"

בשנת 2006 פרסמתי כאן את המאמר "רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני" . המאמר נכתב בעקבות הופעת האלבום "הגידו כן לזקן", שראה אור במלאות 100 שנים לעליית בן גוריון לארץ ישראל.

ניצלתי את ההזדמנות של דיווח על הספר לסקירת תולדות החלוציות ומה קרה לתנועה הציונית למדינה ולעם ישראל, עם אובדן חזון החלוציות.

חיפשתי תמונת אילוסטרציה שתתאים להמחשת הלהט החלוצי של הנוער בימים ההם ומצאתי אותה בארכיונו של יעקב אלעזר ז"ל.

מבחינה עיתונאית זו היתה תמונה אידיאלית להמחשת האידיאלים של החלוציות שהיתה ואיננה. וזו התמונה שפרסמתי אז.

דומה שאין צורך להסביר מדוע בחרתי בתמונה זו דווקא. התמונה מדברת בעד עצמה וכל מילה מיותרת. נראים בה בני נוער, מניפים דגלי הלאום, צועדים במרץ ובנחישות במעלה הר. ואף שהתמונה לא היתה ברזולוציה גבוהה אפשר היה לחוש כי אלה בני נוער בעלי מבט נחוש.

כמעט ארבע שנים נמצאה התמונה במקום פרסומה, אלפים רבים קראו את המאמר וצפו בתמונה ואיש לא ערער על האוטנטיות שלה.

מכתב תמוה

והנה בימים אלה קיבלתי מכתב שבתחילה נראה לי תמוה ואף כמהתלת אינטרנט. אך נתברר לי כי הכותב הוא אדם רציני. עידו רותם, חבר בקיבוץ עירוני ברחובות, פעיל בנוער העובד והלומד וחבר בתנועת "דרור ישראל", שמרכזה בבית בו התגורר הסופר יוסף חיים ברנר. בתנועה זו חברים בוגרי הנוער העובד העוסקים בפעילות חינוכית וציונית..

וכך כתב לי עידו רותם:

זאב, שלום.

בעת שחיפשתי באינטרנט תמונות של "חלוצים" הגעתי לאתר שלך, לכתבה בנושא "רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט מודרני".

בכתבה זו מופיעה התמונה "שאו ציונה נס ודגל. מצעד נוער בשנות ה-30", שמקורה, כך מצוין, בארכיון יעקב אלעזר ז"ל.

מפאת ניסיוני הצנוע והיכרותי עם חומרים היסטוריים כגון זה, מיד קפץ לעיני הזיוף הזועק לשמיים. אין זו אלא תמונה שזויפה, והוחלפו בה הדגלים אותם נושאים הנערים והנערות.

התמונה המקורית המצורפת בזה היא תמונה של חניכי "הסתדרות הנוער העובד" שעולים לתל-חי באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת. התמונה צולמה ככל הנראה בשנת 1925.

בתמונה נראים חניכי "הסתדרות הנוער העובד" לבושים חולצת תנועתם (שהיתה כחולה בעלת שרוך אדום – אך לא רואים זאת בתמונת שחור לבן) בעת העלייה המסורתית לתל-חי בי"א באדר, לציון הקרב ההרואי, אותה הם עורכים מאז הקמת תנועתם ועד היום.

ניתן לראות כי החניכים נושאים את דגליהם – דגלי הנוער העובד הנראים בבירור, שצבעם אדום, וכן דגל בעל שני פסים – כחול ולבן.

אציין כי בשנים אלה עוד לא היה נהוג לערוך שימוש בדגל ישראל כפי שאנו מכירים אותו כיום, ולפיכך השימוש בדגל לציון צבעי הלאום – טרם קיבל הדגל את צורתו הסופית.

מקורה של התמונה הוא "הארכיון הציוני" של "ההסתדרות הציונית העולמית" ושל "הסוכנות היהודית לארץ ישראל".

אבקשך לעמוד על הדיוק ההיסטורי ולתקן את הטעות המופיעה באתר שלך.

הנוער העובד והלומד
Ido_r@noal.org.il
משרד: 03-5125173
פקס: 057-7971290

למכתבו צרף עידו רותם את התמונה הבאה – התמונה האמיתית.

שאלתי את עידו רותם אולי דווקא התמונה ששלח לי מזויפת? ואז שלף הוכחה ניצחת. תמונה נוספת שצולמה באותו מעמד ובתמונה השנייה נראים בברור בתי כפר גלעדי ברקע.

 

מי יכול היה לזייף

אני חייב להודות שהמכתב והתמונה שצורפה אליו הכו אותי בתדהמה. מהתבוננות ראשונית ברור לגמרי כי מדובר בשתי תמונות זהות לחלוטין – אותם האנשים, אותה שפת גוף עד לאחרון הפרטים. רק הדגלים הוחלפו.

הזיוף, נעשה ברמה מקצועית בינונית. הוא לא יכול היה להיעשות ב-1925 אלא בעשר השנים האחרונות, מאז שמצויות בשוק תוכנות לעריכת צילומים במחיר שווה לכל נפש.

מי היה מעוניין בשנים אלה להעלים את חלקה של תנועת הנוער העובד במסורת העלייה לתל חי?

לוחם באצ"ל

יעקב אלעזר, ממנו קיבלתי את התמונה, הוא האדם האחרון שניתן היה לחשוד בו במעשה כזה. לא רק שהיה ישר וקפדן כסרגל. גם לא היה לו כל מושג במחשב ולא יכולתי לבקשו לסרוק למעני את התמונות שנתן לי. נאלצתי לקחתן לביתי לסרוק ולהחזיר לו, כך שהתמונה המקורית בהדפסת נייר אינה בידי.

אלעזר היה יליד בולגריה, בית"רי מילדותו, עלה לארץ בגיל צעיר התגייס לאצ"ל והשתתף בכמה פעולות נועזות, כולל חטיפות של שופט וטייסים בריטיים. הוא למד בטכניון היה לאינג'ינר והרצה שנים רבות בטכניון.

לאחר הקמת המדינה נכנס לפעילות פוליטית בתנועת החרות אך כבר בשלבים הראשונים של פעילותו יצא נגד מדיניותו של בגין. מאז, הפך לוחם עצמאי שארגן עצומות, הפגנות, שלטים קריקטורות למען הרעיון הציוני כפי שהבין אותו.

איך נבנה הארכיון

אלעזר היה אספן אובססיבי של צילומים ומסמכים הקשורים בתולדות המדינה ובעיקר במלחמת המחתרות. הארכיון היה גדול מכדי שיוכל להחזיקו בביתו והוא הקצה לו דירה מיוחדת ברחוב מיכל 11א, הסמוכה למצודת זאב בתל אביב.

התוודעתי לאלעזר לאחר ששלח לי מכתב, כאחד מקוראי הטור שלי ב"מקור ראשון:". מאז הוא היה בשבילי מקור בלתי נדלה של צילומים שלא היו בנמצא בשום ארכיון בארץ. הוא השיג את הצילומים בדרך לא דרך – בין היתר על ידי חיטוט בארכיוניהם של עיתונים בריטיים שפעלו בארץ בשנות המנדט וצילומיהם מאותה תקופה שכבו כאבן שאין לה הופכין.

כשחיפשתי תמונת אילוסטרציה כדי שתיתן ביטוי ללהט החלוצי של שנות שהשלושים הוא הציע לי את התצלום שלמעלה.

אלעזר לא ידע מה מקור התמונה ואיפה צולמה. אך לא היה צורך היא אמרה כל מה שניתן לומר בלי מילים.

האם גורם פוליטי זייף?

עידו רותם הביע את ההשערה שגורם פוליטי כלשהו היה מעוניין לפגוע בתמונה.

האם יש היום גורם פוליטי כזה? מסופקני.

מן הראוי לציין כי יוסף טרומפלדור הוא דמות נערצה, שגם תנועת העבודה לפלגיה וגם תנועת בית"ר ראו בה דמות מופת. לא רק "הנוער העובד" אלא גם חניכי בית"ר שומרים עד היום על מסורת רבת שנים של עליה לתל-חי בי"א באדר. ז'בוטינסקי קרא לתנועה שהקים ברית יוסף תרומפלדור (הוא איית את השם בת' ולא כמקובל בט').

למרבית הצער בימינו אין רבים שהשם תל חי אומר להם משהו. הרווח העיקרי שיצא לי אישית מן הסיפור הוא הכרות עם עידו רותם. ממנו למדתי שלא פסו חלוצים שאיכפת להם בדור שלא רק הכניס את הציונות למרכאות כפולות אלא הפך להיות פוסט ואנטי ציוני.

 

האם התמונה "רוטשה"

 

לאחר פרסום מאמר זה היפנו כמה קוראים את תשומת לבי לאפשרות שזיוף התמונה נעשה לפני עידן הפוטושופ בדרך של ריטוש.

הקורא עמיקם שוב כתב לי: "אני מתבונן בתמונות שמונחות לפני   וכל עין בוחנת יכולה להבחין בזיוף. הגדל את התמונות ל500 אחוז  תראה שהדגלים ציורו מחדש . שני הדגלים מימין הועולמו עמוד ברזל בצד שמאל כמעט ונמחק אבנים לבנות בתחתית התמונה כוסו. רואים בברור ששולי הדגלים הודגשו בקו שחור כדי להפרידם מהרקע  ונראה שהרקע של מרגלות החרמון נמרח בצבע  או עיפרון עבה ורך".

ואכן אפשרות זו של ריטוש, המוכרת לי היטב מתקופת עבודתי בעיתונות, פרחה מזכרוני. זו היתה שיטה מקובלת מאד, הן על ידי צלמים והן על ידי גרפיקאים. הואיל ובצילומי עיתונות אמיתיים (ולא מבויימים) קשה להשיג את החדות הטובה ביותר ואת זווית הצילום הנכונה, נהגו "לרטש" את התמונה. זאת, כדי להדגיש פרט חשוב בה (החל בעיגול סביב ראשה של דמות בתוך המון וכלה בשינוי הרקע). פעולה זו היתה לגיטימית בהחלט כל עוד נועדה לסייע בהבנת הצילום בלי לסלפו. המניע היה לרוב עיתונאי מובהק. אך היו גם מקרים שהריטוש נעשה גם ממניעים אידאולוגיים – הרצון להסתיר אלמנט מסויים בתמונה או להוסיף לה אלמנטים שאינם קיימים במציאות.

 הקורא ד"ר אביתר בן צדף, בעל ניסיון עיתונאי ומומחיות בהיסטוריה צבאית כותב: "היה ריטוש צילומי (שעשו צלמים – בעיקר, בפורטרטים) והיה ריטוש גרפי, שעשו גרפיקאים. היו גם ריטושים מסיבות פוליטיות או צבאיות.  בכרזת תעמולה של רבין משנת 1992  פורסמה תמונה שלו מתמונות הנצחון במלחמת ששת הימים ממנה נמחקה דמותו של אלוף רחבעם זאבי (גנדי).

יש עוד סיפורים מפורסמים בעולם – בעיקר בתעמולה ובצילומים צבאיים (למשל, הכפלת מטוסים בתמונות של טייסות, כדי להסתיר את סדר הכוחות או הכפלת העשן מעזה ב'עופרת יצוקה', כדי ליצור "חנוכייה"; מצד שני – הכפלת העשן המיתמר מהפצצת בירות בלבנון 2).

.
==========================================================================

וכך מוצגת גבורת תל חי בקולנוע ישראלי

 טוב לעשות סרטים בעד ארצנו

המסלול של הקולנוען הישראלי כמעט סלול. לימודים בחוג לקולנוע, פרוייקט גמר, הפקת סרט. מי שהגיע לדרגה הזו, נהנה בדרך כלל מכסף ציבורי. הסרט מוצג לרוב בעיקר בפסטיבלים ובטלוויזיה. כי הקהל הישראלי מדיר רגליו מסרטים ישראליים בקולנוע.
ואיך עושים סרט שידברו עליו?

כך עשה במאי הקולנוע הצעיר עודד רסקין שביים את "הקרב על תל חי" שהוקרן בערוץ השני. לוקחים עוד איזו פרה קדושה, מהמלאי הקטן של פרות כאלה שנשארו ללא שחיטה, ושוחטים אותה.

מה אנחנו מוצאים באחד מסיפורי הגבורה שעליהם חונכו דורות? מהו המסר החדש שבפיו?

שום חלוציות, שום ציונות, שום אהבת ארץ ישראל, רע למות בעד ארצנו. טרומפלדור וחבריו אינם חלוצים אידאליסטים אלא חבורת הרפתקנים תמהונים. הם מעורערים בנפשם ושטופים בתאוות בשרים. אחד מהם מקיים משכב בהמה עם כבשה. אחד החלוצים מסרב לשמור על הבדואים שתקפו את הישוב בטענה שהוא פציפיסט וצמחוני. הקרב על תל חי החל לאחר שאחת החלוצות שם התאבדה ביריה בראשה בגלל אהבה נכזבת.
(פורסם באתר ב-2 בנובמבר 2000)

ראה: "מיוסף טרומפלדור עד יוסף נחמני"