כמו כל עם ישראל ישבתי וצפיתי בשידור מסיבת העיתונאים שקיימו הנשיא בוש וראש הממשלה, שמדד הפופולאריות שלו נמוך מגבינה דלת שומן.

צפיתי, האזנתי וחשבתי לעצמי: האם כל העולם השתגע? או שרק שני המנהיגים פושטי הרגל הללו יצאו מדעתם? האם עיניהם טחו מראות את המציאות? על איזה תהליך שלום הם מדברים? עם מי יעשו שלום?

לא צריך דוחות מודיעין סודיים, כדי לדעת מה מתרחש במרחק יריקה ממקום מסיבת העיתונאים. לא בעזה הרחוקה החמאסית. כאן, במזרח ירושלים וברמאללה הסמוכה. תחת כנפי "הרשות הפלסטינית"שכביכול היא ממשלת המדינה הפלסטינית שבדרך. די שיפתחו את הטלוויזיה ויכוונו לערוץ הפלסטיני ויראו שם ים של שינאה, הטפה חוזרת לחיסול ישראל, תכניות "חינוכיות" הרואות בכל ארץ ישראל פלסטין ואת הדרך לשחרורה בדם.

על מנת לקבל מושג מה ניתן לראות בטלוויזיה הפלסטינית הכפופה למנהיג הפלסטיני "המתון" אבו עלא פניתי לגוף העוסק בשיטתיות באיסוף מידע מן התקשורת הפלסטינית."להכיר את האוייב"
זהו "מבט לתקשורת הפלסטינית" ( PMW) גוף מחקרי מעולה, העוקב אחר הטלוויזיה הפלסטינית ומציג אותה ללא כחל וסרק. לא "להכיר את האוייב על מנת לעשות שלום". כסיסמתו של גוף אחר העוסק בנושא. אלא להכיר את האוייב ולדעת מיהו.
לרגל ביקורו של בוש בישראל פורסם באתר דיווח מיוחד שנכתב על ידי איתמר מרכוס ויערה פירון, שאני מביא כאן את עיקריו.

עולם ללא ישראל

הדו"ח מגלה כי בימים אלה חלה בטלוויזייה של הרשות הפלסטינית עלייה בתדירות השידורים העוסקים בהכחשת זכות קיומה של ישראל ובציפייה לשחרור 'ערי פלסטין': חיפה, יפו, טבריה וכו'. התודעה של האדם הפלסטיני נבנית יום-יום על הידיעה שישראל היא למעשה 'פלסטין', וזהו עניין של זמן עד שיצליחו לשחרר את כולה.

החל בימים שקדמו ל"ועידת אנאפוליס" ועד ימי ביקור בוש בארץ, ניכרת בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, אשר בשליטת 'משרד הנשיא עבאס', עלייה בכמות ובחריפות המסרים המציגים 'עולם ללא ישראל'. שוב ושוב משודרות תכניות אשר מטרתן להחדיר את עקרון הכחשת זכות קיומה של מדינת ישראל ולהעביר לתושבי הרשות מסר של ציפייה לחיסולה בדרך הדם והאלימות. שידורים ישנים חוזרים לשידור ואליהם נוספים שידורים חדשים. תוכניות חינוכיות, תוכניות תיעודיות-היסטוריות, משדרים ציבוריים, קליפים מוזיקליים, כולם מעבירים מסר זהה – 'עולם ללא ישראל'. כל פיסה בישראל מוצגת כחלק מ"פלסטין" הכבושה אשר אותה צריך "לשחרר" ואליה צריך "לשוב".

"נשחרר ארצנו בדם"

וזהו הטקסט של אחד הקליפים:
"..נשחרר את ארץ הדתות… האדמה הזאת ערבית בהיסטוריה ובזהות, פלסטין ערבית בהיסטוריה ובזהות"

השיר מגדיר את ההיקף העתידי של "פלסטין המשוחררת" אשר כולל את ישראל כולה:

"מירושלים ועכו ומחיפה ומיריחו ועזה וראמאללה
מבית לחם ומיפו ומבאר שבע ורמלה
ומשכם לגליל ומטבריה לחברון…"

הדרך המוצגת "לשחרר את פלסטין" היא דרך האלימות:

"אל תיעצבי, הו אמי, התווספו לנו אבנים
אנו פלסטינים, אנו לא טרוריסטים
…נחישותנו [חדה] כחרב"

תוכנית חינוכית

בתוכנית-חינוכית בטלוויזיה הפלסטינית מתואר סיור ב"פלסטין" אשר מצייר 'עולם ללא ישראל'. תוכנית זו שודרה לראשונה באוגוסט 2007 ובימים האחרונים שודרה שוב מספר פעמים. להלן קטעים מן התכנית:
"אין אנו שוכחים שלגדה ועזה שלוחה נוספת בפלסטין, והיא מישור החוף הפלסטיני המשתרע לאורך חוף הים, מרצועת עזה ואשקלון בדרום ועד חיפה בהרי הכרמל. חיפה היא נמל פלסטיני ידוע… נהנית ממעמד גבוה בקרב הערבים והפלסטינים, במיוחד לפני שנפלה בידי הכיבוש [ישראל] בשנת 1948. צפונית לה נמצאת עכו… מזרחה מעכו אנו מגיעים לעיר היסטורית חשובה, העיר טבריה. בסמוך לה נמצאת ימה מפורסמת, הימה של טבריה [הכנרת]… יפו, עיר חוף היסטורית. היא כלת הים והשער של פלסטין לעולם. יפו נמצאת בחוף המזרחי של הים התיכון ובלב קו החוף הפלסטיני…"

אין מו"מ על זכות השיבה

המשורר דר' עז אלדין מנאצרה:

"מדינת ישראל נוסדה על בסיס מעשי הטבח והגירוש, כלומר: הטרנספר. מאז שנת 48', אחר כך 67'… המנטאליות הישראלית הזאת בנויה על עקרון הטבח והגירוש".
אנשים המזוהים כפליטים מתארים באופן הבא את זהותם:"שאלו את מי שאתם רוצים, לכו שאלו כל ילד 'מאיזה עיר אתה?'… הוא יאמר לך מיפו, מחיפה, מהכפר הזה, מהעיר הזאת… כלומר הוא משתייך באופן זמני למקום בו הוא חי, המקום בו הוא פליט, אך הוא משתייך בהכרתו הפנימית, במקורו ובשורשיו, לאותו המקום ממנו גורש".

הטענה היא שאין לאף אדם, אף לא למנהיג העם, זכות לוותר על השיבה לערי "פלסטין".

אחמד יוסף: "זכות השיבה היא זכות שאינה ניתנת למשא-ומתן, בנוסף להיותה זכות קיבוצית וזכות אישית, אין מי שרשאי לוותר עליה, בין אם היה בעמדה הנהגתית-פוליטית ובין אם היה בעמדת חבר בעמנו הפלסטיני".

השוואה לשואה
הרשות הפלסטינית משווה בין פליטים פלסטיניים לבין יהודים בשואה. עיוות זה אשר נפוץ ברשות הפלסטינית, בא לידי ביטוי גם בתוכנית זו: תמונה אמיתית ידועה מהיסטוריית השואה – יהודי מוטל מת על גדר תיל – מבוימת לתמונת פלסטיני מוטל מת על גדר תיל ובידו מפתח (סמל השיבה ובעלות על האדמה).

הקישור ל"מבט לתקשורת הפלסטינית" ( PMW)
http://www.pmw.org.il/