הדברים שכתבתי כאן על העדר רחוב על שם הסתמאים בתל-אביב עורר גל של תגובות. לא על המצב המוניציפאלי כמובן, אלא על שיטתו של פרופסור דוד הלבני.
אביא כאן שתי תגובות מייצגות של קוראים – בעד ונגד.
הקורא ד"ר יצחק גייגר, שכתב עבודת דוקטור בנושא, כותב:
התיאוריה בדבר הסתמאים וזמנם אינה מוכחת סופית. ואלה השאלות שהיא מעוררת:
* כיצד קרה שהגאונים והראשונים ידעו על הסבוראים והגאונים ולא ידעו על הסתמאים, שלפי הלבני פעלו בתקופת הגאונים הראשונה?
* השאלה הזאת נכונה במיוחד לגבי רב שרירא גאון, שדבריו על התפתחות התורה שבעל פה הם המסד לכל מה שידוע לנו עד כה.
* גם מהגניזה לא עולה עדות ברורה לקיומם.
* נכון שישנם דחוקים בתלמוד. אך האם הדרך לפתור אותם היא באמצעות יצירת קבוצת אנשים חדשה?
* ישנה חוקרים שאינם מקבלים את התאוריה של הליבני וחבריו. לפני שנתיים יצא נגדה פרופ' ירחמיאל ברודי מהאוניברסיטה העברית, בהרצאה שנשא בקונגרס העולמי למדעי היהדות בירושלים.
על דברים אלה משיב הקורא, הרב יצחק ריינר:
כל שאלותיו של ד"ר גייגר נשאלות על ידי פרופ' הלבני עצמו ותשובותיו בצידן. ואלה עיקרי דבריו.
• לרב שרירא, הגמרא, כולל הסתמות, נסתיימה עם רבינא השני, בסוף המאה החמישית, ואחריו באה תקופת הסבוראים.
• לדעת הלבני בין רבינא והסבוראים חיו ופעלו הסתמאים ורק בסוף תקופתם, במאה השמינית, באה תקופת הסבוראים.
• אם הסתמאים היו בני זמנם של האמוראים, היתה להם אפשרות לבקש הסבר מהאמוראים או מתלמידיהם בני דורם להסביר להם את קושיותיהם. לא מצינו כלל שבעל סתם ישיח עם אמורא. והסיבה לכך היא שהוא חי ופעל אחריו.
• מדוע נמנעו כותבי הדורות מלהזכיר את הסתמאים שהם הארכיטקטים של הגמרא? ההסבר של הלבני הוא שהגאונים ואלה שבאו אחריהם תפסו את "רב אשי ורבינא סוף הוראה" (ו"הוראה" היינו גמרא) כעובדה היסטורית. ואולי גם ראו הכרח תיאולוגי להניח כן כדי להעניק לגמרא, כולל השקלא וטריא הסתמית, את סמכותו של רב אשי שהיה ראש ישיבה שישים שנה ועבר על הש"ס בשני מהדורות. ואם רב אשי הוא סוף הגמרא הרי אתו נגמרה השקלא וטריא ואין מקום אפוא לתקופת הסתמאים אחרי הגמרא.
מדורו של זאב גלילי איננו זירה לדיון אקדמי ארוך. גלילי נכח בערב ההוקרה שערכתי, יחד עם ד"ר משה סמט, לרגל מלאת לפרופ' הלבני שמונים שנה, עד מאה ועשרים. שני מלומדי האקדמיה נשאו בו דברי עיון לכבוד המאורע, פרופ' אברהם גרוסמן ופרופ' צבי אריה שטיינפלד, ומדבריהם הביא גלילי במדורו. זו הזדמנות לתיקון טעות קולמוס קלה שהיתה בכתבה. סיפור 'רחוב הסתמאים' סופר על ידי פרופ' צבי אריה שטיינפלד. ובזאת מלאנו חובתנו להעמדת דברים על דיוקם ובהירותם.