ראה גם קרב הגבורה ביבנאל

http://www.zeevgalili.com/?p=437

ידידי שלמה נקדימון, הבקיא בכל פרט בתולדות הישוב והמדינה, היפנה את תשומת לבי שהוא כבר פיענח חלק מן החידה: מי הסגיר את לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר למותם בידי הבריטים.

במכתב ב"הארץ" ב-4 במאי 2004 ציטט נקדימון מכתב שכתב ויצמן לבריטים בתגובה לטענתם שמנהיגי הישוב אינם משתפים פעולה נגד הטרור היהודי.

ויצמן כתב את המכתב לג'ון מ. מרטין, מזכירו האישי הבכיר של ראש הממשלה, וינסטון צ'רצ'יל. במכתב, הנושא את התאריך 12 באפריל 1944 (שישה ימים לאחר הרצח ביבנאל) כותב ויצמן: "עשינו זאת (דהיינו שיתפנו פעולה – ז.ג.) כל הזמן למרות שבמקרים רבים חוסר היעילות של המשטרה סיכל את מאמצינו. זה ממש לא הוגן שאשמה כזו תוטל על הישוב היהודי בפלשתינה, שעושה כמיטב יכולתו להיאבק בהתפרצות הטרור הנוכחית… ביבנאל המושבה הגלילית זכתה המשטרה להישג. המשטרה צרה על דירה במושבה בה התחבאו שני חברי לח"י מנחם לונץ (בעל הדירה) ושבתאי דרוקר. אחד מהם (דרוקר) פצוע. לאחר חילופי יריות השתרר שקט. הבריטים פרצו פנימה ומצאו את השניים ללא רוח חיים כשבגרונו של כל אחד כדור"

ויצמן ציטט אמירה של קצין משטרה בכיר מחיפה בלי לנקוב בשמו שאמר: "הצלחת המשטרה להגיע למחבואם הושגה הודות לשיתוף פעולה של הציבור שנתן מידע רב ערך למשטרה".

נקדימון מציין בהמשך כי ויצמן קיבל דיווחים שוטפים מהנהלת הסוכנות היהודית.

נראה שחשיבות הגילוי של נקדימון היא בכך שההלשנה לא היתה יוזמה פרטית של מישהו. חבר מרכז לח"י נתן ילין מור כותב בספרו על הפרשה כי בפגישה עם מפקד ה"הגנה" גולומב שוכנע שגולומב יזם פגישה עמו כדי להוכיח שההלשנה לא נעשתה ביוזמה מלמעלה. המכתב של ויצמן מוכיח לכאורה שזו לא היתה הלשנה מקומית.