"נילי טל הפקות" הוא שם החברה שמפיקה את סרטיה של נילי טל. השם הזה משקף את העובדה שבחלק גדול מסרטיה היא התחקירנית, המפיקה, העורכת, הבימאית ולעתים גם הצלמת (של חלק מן הסצינות).

נילי טל (צילום: זאב גלילי)

"הילדות מברזיל" הוא הסרט האחרון בשורה ארוכה של סרטים שהפיקה, הנוגעים בעצבים הרגישים של החברה הישראלית. בין הסרטים: "רצח ללא מניע" (על רצח אסף שטיירמן בכפר סבא); "כלות מאוקראינה" (על תעשיית יבוא הכלות לישראל); "גשר כחול לבן" (על גשר המכביה שהתמוטט); "נשים למכירה" (על יבוא יצאניות לישראל) ועוד סרטים רבים.

נילי טל החלה דרכה כעיתונאית חוקרת בעיתון "הארץ", שם פירסמה שורה של תחקירים בשנים 65-76. עבדה יותר מעשרים שנה בטלוויזיה, הפיקה עשרות כתבות וסרטי תעודה. ב-1996 שודר (במסגרת "עובדה") ראיון שעשתה עם כרמלה בוחבוט בכלא, בו נכלאה על רצח בעלה שהתעלל בה. הראיון חולל סערה וגרם לשינוי חוק העונשין ולשחרור כרמלה אחרי שש שנות מאסר.

הצלחתה של נילי טל נובעת אולי מן העובדה שהיא עיתונאית לא פחות מקולנוענית (מעולם לא למדה קולנוע). היא מגלה רגישות לסבל אנושי ולמעשי עוולה ולא פעם מפרישה מתקציב ההפקה כדי לשלם למצולמים ולהקל על גורלם. החוש העיתונאי שלה מאפשר לה להגיע למקומות ששום איש תקשורת לא מצליח לחדור אליהם. כך, למשל, הצליחה לראיין בכלא גרמני ישראלית שסייעה לרוצח סידרתי להימלט מן הכלא ואף נישאה לו. כל התקשורת העולמית ניסתה לראיין את האשה הזו ורק נילי הצליחה. הצלחתה לאתר בוודאות את מוצאן של שלוש מארבע הנערות (עם סיכוי טוב שגם האחרונה מצאה את אמה) נבעה מן היכולת העיתונאית שלה – יריות באפלה הפוגעות בול.

נילי טל ונדב הקסלמן בערבות ברזיל

ואולי החשוב מכל: נילי היא פטריוטית ישראלית אמיתית. לאחר כל גיחה שלה לחוץ לארץ היא חוזרת ואומרת: כאן לא יודעים כמה העולם נורא ואיזו ארץ נפלאה יש לנו. כמה מסרטיה נולדו על רקע רצונה להזים עלילות בתקשורת העולמית נגד ישראל ("איך מציגים אותנו שם: אנחנו גונבי כליות, חוטפי ילדים ומדכאי פלסטינים").

קישורים

נערות ברזיל מצאו אימותיהן הביולוגיות

על פרשת הילדה ברונה

http://www.zeevgalili.com/?p=425

"הישראלי המכוער"   על איילת זמיר

http://www.zeevgalili.com/?p=427

הילדה ברונה

www.mako.co.il/vod-index/documentary/VOD-c9576bc8ef07c11004.htm