את המשל הבא שמעתי מפי הרב עובדיה יוסף ויש בו כדי להסביר את עזות המצח, העיקשות והטמטום שבהם נאחז אהוד אולמרט בכיסאו.
וזה דבר המשל (בלשוני, ולא בלשון הפז של הרב).
מעשה באריה, מלך החיות, שהתייעץ בשועל.
אמר האריה: הארץ מלאה מלכים שאוצרותיהם מלאים בכסף וזהב. ואילו אני, מלך היער, חסר כל, כאחרון הדלפונים.
השיב השועל: יש עצה בפי, אדוני המלך. כל שעליך לעשות הוא להציב שומר בפתח היער. כל חיה שתבקש להיכנס ליער תשלם לשומר מס שייכנס לקופת המלך. תוך שנה אחת כבר תהיה עשיר כקורח.
האריה: אבל כל שומר שאציב בכניסה ליער יגנוב את כספי המס.
השועל: הצב שם את החמור. בעל חיים טיפש מטופש שלא יעלה בדעתו לגנוב מן המס המגיע לך כמשפט המלכים.
שמע האריה בעצתו הנבונה של השוער והציב חמור בשער היער.
עמד החמור ומילא את תפקידו באמונה. כל מי שביקש להיכנס ליער נדרש לשלם את המס, מתוקף הצו המלכותי, והכסף הלך לטמיון (דהיינו: לאוצר המלך, כנאמר במקורותינו).
בתום שנה בא האריה אל החמור כשיועצו השועל נילווה אליו.
כשהגיעו לשער היער ביקש האריה מן החמור את כספו וזהבו. והחמור מכריז: אין כניסה ליער ללא תשלום.
נהם האריה בזעם: טיפש מטופש שכמוך. הן אני ציוויתי עליך לעמוד כאן ובאתי לקחת את אוצרותיי. אך החמור הטיפש עמד במריו: אין כניסה ליער, גם לא למלך, בלי לשלם את המס.
רגז המלך על החמור הטיפש, התנפל עליו וטרפו. עמד השועל מן הצד, הריח את ריח הטרף, וליקק את שפתיו בתשוקה לאכול גם הוא מבשר החמור. כשלרגע אחד הסיר האריה את מבטו מן הטרף נטל השועל את לבו של החמור ובלעו כהרף עין, עד שלא נודע כי בא אל קרבו.
אט אט סיים המלך את ארוחתו ואז גילה כי לבו של החמור נעלם.
שאל האריה את השועל: היכן הלב.
השיב השועל: אדוני המלך, כל מי שאין שכל בראשו גם לב אין לו.
הרב עובדיה יוסף אינו מספר סתם סיפורים. הסיפור הזה נועד לתת מענה לבעיה התיאולוגית והמוסרית של הפסוק "ויחזק ה' את לב פרעה". למה מגיע לפרעה עונש על שאלוהים היקשה את לבו. המשל הזה נועד לומר כי פרעה פשוט נהג בטיפשות.
כל אחד יכול להבין את הנמשל לגבי אולמרט כרצונו.
ראה בעל הבית השתגע
פינגבאק: ברק ואולמרט כמלכישוע וכדרלעומר שרימו את פינוקיו
פינגבאק: בראש ממשלת ישראל עמד מאפיונר | היגיון בשיגעון