ENGLISH VERSION TO THIS ARTICLE
http://www.zeevgalili.com/english/?p=228#more-228
בני ערובה מוחזקים על קרונית רכבת כמגן אנושי נגד מוקשים
המרד הערבי בשנים 1936-193 (" המאורעות" ) סיכן את האימפריה הבריטית, שהחליטה לדכאו ביד קשה * החישו שלוש דיביזיות לארץ ישראל והפעילו אמצעים אכזריים: תליות, הפצצות מן האוויר, הריסת בתים, עקירת פרדסים, בני ערובה שנשלחו לעלות על מוקשים, קנסות * וכשבג" ץ שלהם ניסה להפריע הם סילקו את " זקן השופטים" מהארץ.
אנחנו קראנו לזה " מאורעות" , הפלשתינאים " התקוממות" . ההיסטוריונים הטביעו את המושג " המרד הערבי" וכיום מדברים על "האינתיפאדה הראשונה" . הכוונה היא לסדרת המהומות והתקפות הדמים של ערביי ארץ ישראל, שהחלו זמן קצר לאחר כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-1922, עלו וירדו לסירוגין והגיעו לשיאם בשנים 1936-1939.
בתקופה זו יזמו כנופיות חמושים אלפי התקפות על התחבורה היהודית, פרצו לישובים והרגו גברים נשים וטף, שרפו שדות, הרסו מפעלים. התקפות הדמים גבו מחיר כבד: למעלה מ-600 הרוגים ואלפיים פצועים יהודים, מתוך ישוב שמנה 400 אלף נפש. היה זה כאילו נהרגו היום, חלילה, יותר מ-8000 יהודים.
הערבים תקפו גם את מוסדות ומתקני השלטון הבריטי – קווי טלפון, תחנות משטרה, מסילות ברזל, גשרים, צינור הנפט. הכנופיות שלטו למעשה בכל השטח ההררי של יהודה ושומרון ומשם הגיחו להתקפותיהם.
הבריטים ראו בהתקוממות הערבית סכנה לאימפריה הבריטית, במיוחד נוכח המלחמה המתקרבת באירופה. הם ריכזו בארץ כוח של שלוש דיוויזיות והפעילו אמצעים אכזריים ביותר לדיכוי המרד.
על צעדים אלה ניתן ללמוד ממחקר שערך יגאל אייל באוניברסיטת חיפה, לעבודת דוקטור, בהדרכת פרופסור יואב גלבר. (המחקר פורסם בספר בהוצאת " מערכות" : "האינתיפאדה הראשונה – דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי 1936- 1939" ).
תליות והרס בתיםבין האמצעים שנקטו הבריטים:
* הוצאות להורג. בתקופת ה"מאורעות" דנו בתי דין צבאיים בריטיים כל מי שנתפס ונשק בידו לעונשים חמורים – פסקי דין מוות ומאסר ממושך. 150 נתלו.
* ענישה סביבתית. ב-31 באוקטובר 1938 עבר גדוד ארטילריה בריטי ליד הכפר ניאר הסמוך לעכו. מן הכפר נורתה יריה אחת לעבר הכוח הבריטי. התותחים נפרסו בשטח הסמוך, הפגיזו והרסו את הכפר עד היסוד. (זאת שמעתי מפי אינג'ינר יעקב אלעזר ז"ל, שחקר את הנושא בארכיונים הבריטיים בלונדון). זו הייתה שיטה קבועה. כל כפר שממנו נורו יריות או יצאו פורעים הוענש בהריסת בתים, החרמות והשמדת יבולים.
* החרמת נשק. על כל כפר הוטל להביא לשלטונות כלי נשק שנמצאו ברשותם. אם לא נענו סומנו בתים להריסה וחבלנים פוצצו אותם.
* פעולות תגמול. בספטמבר 1938 רצח פלשתיני את עוזר הנציב האזורי. הרוצח נתפש ובוצע בו וידוא הריגה (בטענה שניסה לברוח). לאחר מכן יצאה שיירה בריטית לעיר ג'נין ממנה בא הרוצח. הבריטים נשאו עמם 2.4 טונות חומרי נפץ והעלו באוויר חלק גדול מבתי העיר. בתגובה לביקורת שנמתחה בבריטניה על הפעולה אמר פקיד בריטי בכיר: " יש לנו שם עסק עם רוצחים וגנגסטרים" .
* הטלת קנסות. על תושבי כפרים הסמוכים לקווי תחבורה, טלפונים ומתקנים הוטלה החובה לשמור עליהם. אם נעשו פיגועים בסמוך להם הוטלו קנסות כבדים על התושבים שחויבו לתקן את הנזקים.
* בני ערובה. כשגברו מיקושים בפסי הרכבת הושיבו הבריטים ראשי משפחות של כפרים שלאורכם עוברת הרכבת בקרונית פתוחה שנסעה בראש הרכבת. כך שכל מוקש יפגע בראש ובראשונה בערבים. גם בראש שיירות רכב הציבו הבריטים מוניות ערביות שיסעו לפניהם ויעלו על מוקשים.
הריסת יפו
אחד המבצעים הגדולים להענשת האוכלוסייה היה הריסת השכונות העתיקות של יפו, שהיו קן צפעונים מראשית המאורעות. ב-18 ביוני 1936 הוטלו על העיר כרוזים שהזהירו את התושבים. לאחר מכן פונו התושבים מבתיהם, האזור הוקף בגדרי תיל ויחידות הנדסה נכנסו לתוכו ופוצצו את הבתים. הפעולה בוצעה במהירות, בין היתר כדי להקדים יוזמה ערבית להגשת עתירות לבית המשפט בדרישה להפסיק את ההריסה.
סילוק זקן השופטים
לכוחות הבריטיים בארץ לא היה " בצלם" שיפריע להם, אבל היה משהו דמוי בג"ץ. שורה של עתירות שהגישו ערבים לבית המשפט נגד הריסת בתים נדחו אמנם מכוח העובדה שלצד הבריטים עמדו חוקי חרום. אך "זקן השופטים" , מקדונל, גינה את ההריסה של יפו והערבים ניצלו את הגינוי בתעמולה שלהם.
תגובתו של הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, להצהרת זקן השופטים הייתה חריפה. " הצהרה זו התפרשה על ידי הערבים כעידוד ישיר למאבקם נגד הממשלה" – דיווח למשרד המושבות בלונדון.
הנושא נדון בקבינט הבריטי. במכתב ששלח השופט מקדונל לקבינט הוא התגונן באומרו שאישר 26 פסקי דין מוות. בהמשך התנצל על המבוכה שגרם לממשלה הבריטית בפסק דינו בעניין ההריסה ביפו וביקש תנאי פרישה משופרים.
כמה חודשים לאחר מכן הודיע מזכיר המושבות הבריטי כי הוא משחרר את מקדונל מכל תפקידיו ושופט אחר מונה במקומו.
מכה אנושה
במהלך ההתקוממות הערבית נהרסו כאלפיים בתים ערביים, 6000 נהרגו. עוד 6000 נאסרו. רוב מנהיגי המורדים נהרגו, הוגלו או ברחו. הנזק הכלכלי שנגרם לאוכלוסייה הערבית היה עצום – שדות שרופים, פרדסים עקורים, שיתוק המסחר עם הישוב היהודי ואבטלה קשה.
למרות תבוסת הערבים בשדה הקרב הם נצחו במערכה המדינית. בריטניה החליטה לפייס את הערבים ופרסמה את "הספר הלבן" שאסר רכישת קרקעות על ידי יהודים ונעילת שערי הארץ ערב המלחמה.
פינגבאק: היגיון בשיגעון » Archive » יש פתרון לבעיית הקסאם ואפשר לחסל את הטרור - להתחיל להשתגע
פינגבאק: How the British Eliminated the Intifada of 1936-1939 | The Logic in Madness
פינגבאק: ועדה לחקירת פשעי ההתנתקות | היגיון בשיגעון
פינגבאק: מי באמת גרש את הבריטים ואיך היו החיים בימי המנדט | היגיון בשיגעון
פינגבאק: "מאורעות" 36-39, מלחמת השיחרור, ששת הימים
פינגבאק: מלחמת השיחרור מול "מאורעות" 1936 | היגיון בשיגעון
השימוש במינוח פלשתינאים אינו מדוייק. כך יושבי חבל ארץ פלשתין באותם שנים נחשבו פלשתינאים, יהודים וערבים. לכן לא היה זה מרד פלשתינאי אלא מרד ערבי פלשתינאי. כיום השימוש הנכון הוא פלסטינים למה שהם מכנים – פלסטין.
כבר ב-1920 הייתה לך התנועה הלאומית הפלסטינית, המפלגה הפלסטינית נאצית 1935 וממשלת כל פלסטין 1948. אין בעייה עם המינוח הזה. זאת הסיבה שירדן מדינה פלסטינית
יוני, אבל אי אפשר לקרוא להם עם פלשתינאי, רק תושבי חבל פלסטין.
התנועה הלאומית הפלסטינית היא שם כולל לזרמים וארגונים שפועלים מאז ראשית המאה ה-20 למען הגדרה עצמית לערבים הפלסטינים על-בסיס רעיון הלאומיות.
היהודים הם הפלשתינאים המקוריים והערבים יודעים זאת ולכן הם מנסים (ומצליחים) להונות אותנו ואת העולם בכינויים השקרי עם פלסטיני כדי לנסות לשייך אליהם בעלות רסמית על שטח ארץ ישראל ההסטורית על ידי גניבת הזהות שלנו היהודים
ההגיון אומר שצריך לאמץ את הפעולות של האנגלים רק שבשביל זה צריך אומץ בכדי לעמוד מול המתחסדים אפילו האנגלים היום מתחסדיםz
אז מה למדנו? שהבריטים הפעילו שיטות דיי קשות ואכזריות כדי לנסות לנצח את המרד אבל בשורה התחתונה הם נכנעו לדרישות הערבים. משמע, לפרק להם את העצמות לא עובד בלי תכנית ארוכת טווח.
האנגלים לא נשברו. הם באמת שברו לערבים את הצורה ואלה לא התאוששו מכך. מה שעשו הבריטים הוא לבגוד בנו לטובת הערבים, כי זה שרת את האינטרס שלהם. מטרת המאמר לא היתה להמליץ על תרופה למצבנו. אלא להראותץ שגם מדינה דמוקרטית כמו בריטניה מפעילה כוח דרסטי כשהיא נאבקת בטרור.
ז.ג.