כישלון ההסברה במלחמת לבנון השניה

 

בין מלחמת WIN ל-SPIN

תבוסת ישראל בקרב על מסכי הטלוויזיה בעולם היתה גדולה לא פחות מהתבוסה בשדה * במקום להתמודד עם המציאות עסקו בהמצאת ספינים * מיליון אנשים ישבו במקלטים וראש הממשלה הכין את נאום הניצחון * שיחה עם רענן גיסין, שהיה "מר הסברה" של ישראל משך 20 שנה וסולק על ידי אולמרט

רענן גיסין כמעט ואינו מוכר לציבור בארץ. בעולם הגדול הוא ידוע כ"מר הסברה" של ישראל. יעיד הסיפור הבא: כשעבר פעם בנמל התעופה של טורונטו קנדה, הוא עצר לצחצח את נעליו אצל מהגר הודי. מצחצח הנעליים בחן את פניו ואמר: "אני רואה אותך בטלוויזיה, אתה מדבר מאוד יפה על ישראל".

ערב מלחמת לבנון הדיח אותו אולמרט מתפקידו. הלכתי לדבר עם גיסין כדי להבין את המחדלים בחזית ההסברה של ישראל במלחמה ולאחריה. מחדלים עליהם דיווח לעמותת "אומץ" שהעבירה את ממצאיהם לועדת וינוגרד.

הניתוחים שלו מעניינים הן בשל הכשרתו האקדמית בתחום האסטרטגי והן משום שהוא רואה בהסברה חלק בלתי נפרד משדה הקרב. חשוב גם לדעת איך הוא רואה את מה שקרה, מנקודת המבט של מי שניהל עם שרון דיאלוג אסטרטגי ממושך.

מדבר בשפת הרחוב

רענן גיסין נולד בקיבוץ הסוללים. בהיותו בן שבע שהה שנתיים עם הוריו שהיו בשליחות בארצות הברית. הוא מדבר אנגלית שוטפת, תערובת של שפת רחוב ושפה גבוהה, מתובלת בציטוטים משקספיר.

"את האנגלית השקספירית שלי", אומר גיסין, "למדתי בארץ, המבטא שלי ברוקליני ואני משתמש במילים שרכשתי ברחוב. כשהגיע עידן הטלוויזיה נתברר כי זו השפה המתאימה. שפה של מילים אונמטופיות (מילים שצלילן מזכיר את משמעותן. בעברית: בקבוק, צרצור, רשרוש, שקשוק, צלצול, זמזום). זו גם שפה שבה אתה יוצר תמונות במוחם של אנשים".
גיסין שרת בנח"ל מוצנח וביחידת טילי "הוק". עשה דוקטוראט במדעי המדינה ויחסים בינלראומיים ומאסטר בתקשורת באוניברסיטת סירקוז.

שדה הקרב העתידי

נושא הדוקטוראט שלו רלבנטי מאד אף שנכתב ב-1979. הנושא: "מערכות שליטה ובקרה ודפוס המנהיגים בשדה הקרב העתידי".
"הזהרתי אז שלא לחקות את המודל האמריקני של מנהלי מלחמה במקום מפקדים במלחמה. זו בדיוק הבעיה שנחשפה במלחמה הנוכחית".

עם שובו מארצות הברית קיבל הצעות לתפקידים בתחומי התיכנון מן המוסד ומרפא"ל. האחרונה הציעה לו תפקיד של מבקר מערכות בקרה ושליטה. המטרה היתה לבדוק איך פועל פיתוח מסוים בזמן אמת.

"כשאתה בונה טכנולוגיה של שליטה ובקרה" – אומר גיסין – "השאלה היא איך זה עובד. הפיתוח יוצר אשליה שהמלחמה היא ענין של משחק בכפתורים".

"ההנחות שהתבדו"

"וזה בדיוק מה שקרה במלחמה הזו. ההנחות שחיל האוויר ונשק מדוייק יכולים לפתור הכל נתבדו.

"השאלה למה זה קרה היא סוציולוגית פוליטית. כאשר מפחדים מאבידות יש נטייה להסתמך הסתמכות יתר על טכנולוגיה. בפועל, המסגרות מתפרקות כשהן תחת לחץ. ואז החיילים זקוקים למפקד שמגבש אותם.

מה מביא להסתער

מה זה מפקד? מפקד זה אדם שאתה מוכן ללכת אחריו באש ובמים.

"יש סיפור פנטסטי בספר של אורי דן, ששרון תמיד ציטט. זה היה בשנת 1955. שרון שכב בתוך שוחה, לפני הפריצה לכונתילה, ושאל את מאיר הר ציון: מה גורם לך להסתער. ומאיר השיב: 'כל אלה שמאחורי מצפים שאני אקום ואסתער. ואם אסתער גם הם יסתערו'.

לגיסין לא היתה הזדמנות ליישם את התאוריות שלו – לא ברפא"ל ולא במוסד. הוא נקלע לתפקיד דובר ומסבירן של ישראל בנסיבות שהוא מגדיר כ"ברירת מחדל". הוא עסק בכך 20 שנה, מתוכן 6 שנים עם אריאל שרון.

"הקשר ביני ובין שרון נוצר על רקע העניין שגילה בנושאי שליטה ופיקוד. שרון לא היה רהוט בדיבורו, אך היתה לו חשיבה צבאית אסטרטגית. באופן אינטואיטיבי הוא הגיע לאותן המסקנות שבדיסרטציה שלי על תפקידו של המפקד".

בין מנהיג למנהל

"מדינה אפשר לנהל באמצעות מנהל. זה אמור בזמנים רגילים. בזמני חרום ובמדינה כמו ישראל צריך מנהיג.
ובתחום הצבאי ישראל זקוקה למפקדים, לא למנהלים.
מה שמבדיל בין מנהיג למנהל ובין מפקד למנהל הוא שמנהיג ומפקד מצליח להביא אנשים למחוזות שאחרת לא היו הולכים אליהם. כאלה היו ג'ורג' וושינגטון שאנשים קפאו למוות והיו מוכנים ללכת אחריו. כזה היה יוליוס קיסר שאמר לחיילים, כשעבר את הרוביקון, לכם אין הזכות לשאול למה אלא הזכות למות. הם הלכו אחריו ואמרו: אנו הולכים אחריך עד מוות.

"במלחמת לבנון עמדו בראש המדרג הפוליטי מנהלים ולא מנהיגים. וגרוע מזה: בצבא היו מנהלים במקום מפקדים. היתה אשליה שבאמצעים טכנולוגיים אפשר לשלוט בקרב מאחור. ברמת המג"דים היו מפקדים טובים מאד ואנשים היו מוכנים ללכת אחריהם. ככל שעלית למעלה בדרגות הם נעשו מנהלים כך עד לקודקוד.

בין נצחון לספין

"אך מה שהיה גרוע מזה הוא שתרבות הספין הפוליטית חלחלה לצבא שהמיר את תרבות ה- win בתרבות
ה spin.

"שרון היה מפקד בצבא ומנהיג בחיים הפוליטיים. חיילים הלכו אחריו במלחמות ו"קדימה" תחת מנהיגותו זכתה בסקרים ב-40 מנדטים. אנשים הולכים אחרי מנהיג לא אחרי מנהל. צ'מברלין היה מנהל צ'רצ'יל היה מנהיג. המשפט המפורסם שאמר אולמרט בכנסת "לי אין אג'נדה" משקף את העובדה שבראש המדינה עומד מנהל ולא מנהיג.

הכתובת בפרסית

"ישבתי בדיונים חצי שנה לפני המלחמה בפיקוד צפון, כשאולמרט היה עדיין ממלא מקום והציגו לו את כל התרחישים: חטיפת חיילים, ירי של קטיושות שיסלימו למלחמה. אפילו נקבע שהחודשים הקריטיים הם יוני יולי אוגוסט. אני אמרתי שהכתובת על הקיר בפרסית ואולי בגלל זה לא הבינו. לפני המלחמה איש לא דיבר על הסכנה האירנית פרט לסנה ונתניהו.

"בתכנון אסטרטגי החכמה היא לשאול את השאלה הנכונה. השאלה איננה איך מתמודדים עם הגרעין האיראני אלא איך מתמודדים עם המשטר האיראני כי הבעיה היא במשטר ולא בפצצה. וכאן יש מקום מרכזי לשדה הקרב ההסברתי שהכישלון בו לא קטן מן הכישלון הצבאי".
"לפני המלחמה, כשראיתי שרוצים להיפטר ממני, אמרתי: אני הולך. תנו לי מישהו שיחליף אותי למקרה הצורך. תתכוננו הולך להיות צונאמי מצפון ומדרום. הקמתי מערכת של 'גלדיאטורים', שיעלו מהר לתקשורת בעת הצורך.
אבל שום דבר לא נעשה. במקום לנהל מדינה ולהילחם
נמשכו הספינים. בזמן רגיל זהו חטא נסלח בזמן מלחמה זה אסון"

המלחמה בראי הספין

"מה זה ספין? אתה יושב עם צוות היועצים שלך ושואל איזה סדר יום נקבע למחר. לא שואלים מה נעשה מחר כדי להתמודד עם המציאות, אלא מה נעשה כדי שהמציאות תיראה כפי שאנחנו רוצים שתראה.

"ספין זה שיתוף פעולה בין משרד ראש הממשלה לבין כתבים. כשיועץ התקשורת הוא מניפולטור, הוא מצליח להשיג כותרת טובה במעריב או בידיעות או בטלוויזיה. אני תמיד הייתי נגד זה אבל אולמרט המשיך".
" מיליון אנשים יושבים במקלטים ואתה עדיין חושב איך לעשות את הספין של נאום הנצחון עם סיגר ודם יזע ודמעות.

"ביום הראשון של המלחמה ראיינו אותי בערוץ 1 ושאלו אותי 'איך אתה רואה את התקדמות המבצע'. אמרתי על איזה מבצע אתם מדברים? זאת מלחמה ילדתי. בעקבות ההצהרה הזו שלי הלכו והשקיעו מאמצים אדירים שאני לא אופיע בתקשורת.

הסברה כאסטרטגיה

"בתקופת שרון ההסברה היתה חלק מתפיסה אסטרטגית.
אחרי הפיגוע בולפינריום שרון קיבל את העמדה שלא לפעול מיד. כך זכינו בנקודות בהסברה ובחופש פעולה בחומת מגן. זו היה עבודת מטה בהנחיית ובתאום מזכיר הממשלה איך לארגן את מערך הדוברות לחרום בתוך האסטרטגיה הכוללת.

"אני לא הייתי חלק מצוות היועצים שהוריש שרון לאולמרט. כל התקופה שעבדתי עם שרון מילאתי תפקיד של איפכא מסתברא. אני אמרתי לשרון אתה מקבל עצות מהצוות והסיכוי הוא שהתשובה שתקבל תהיה כזו שכולם יסכימו אתה.
לי יש את האינטגריטי ואת המקצועיות להכיר בחולשה המערכת הזו. אני מסוגל לצלצל בפעמון ולהתריע. כך למשל כשתכננו את ההתנתקות אמרתי: אם מתנתקים צריך ליצור הרתעה. זו גם היתה עמדתי בעת הנסיגה מלבנון.

שאלתי את גיסין: הרי שרון היה האם אמא של הספינים. אז מה אתה מתלונן על יורשו.
תשובתו: "שרון היה מנהיג ובעל ראיה אסטרטגית. הוא השתמש בספינים בעיקר למאבקיו בחזית הפנימית".

כדי לא להביך את בן שיחי לא שאלתי אם ההתנתקות עצמה לא היתה ספין.

ראה למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

ראה: הסיכסוך עם הפלסטינים במספרים