חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.
לימור לבנת. אינה קוראת מכתבים או שיש לה בעיות בהבנת הנקרא. ויקישיתוף
לימור לבנת. אינה קוראת מכתבים או שיש לה בעיות בהבנת הנקרא. ויקישיתוף
מה קרה כאן?
מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.
מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?
חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .
למה זכה בפרס ישראל. יגאל תומרקין ויקישיתוף
נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.
בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.
אז מה יש לנו כאן?
ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.