תסמונת השנאה למתנחלים כביטוי לאנטישמיות יהודית

השבוע שאל מישהו האם השנאה למתנחלים והרצון לפנות התנחלויות איננה סוג של מחלת נפש.

את התשובה לשאלה ניתן למצוא בטקסטים הבאים:

" איך מפנים מתנחלים?

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח"ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח"ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

את הטקסטים הללו מצאתי באתר "הפנקס הפתוח" , המפרסם משהו כמו " ספרות אלטרנטיבית" ואפשר למצוא בו עוד פנינים כאלה.

בין עופות למתנחלים

תאמרו: אין מביאים ראיה מן האינטרנט, שבו מוצאים במה מופרעים מכל הסוגים. אז הנה טקסט שהופיע ב" הארץ" , העיתון החשוב לאנשים חושבים.

בכתבה על צריכת מזונות אורגאניים כותבת אורנה קאזין: " צרכנים רבים המקפידים לרכוש ביצי חופש או פירות וירקות אורגאניים מתקשים לברר מי מן החקלאים שמאחורי המותגים. כך, בין הספקים של המותג "הרדוף" למשל יש גם תושבי התנחלויות שאולי ידועים בגישתם הסובלנית לבעלי חיים, אך לא בהכרח לתושבי הכפרים הערביים הסמוכים" .

לא רק הביצים של המתנחלים הם נבלה וטרפה. גם הטופו שהם מייצרים וגם החסה. כל הכתבה כתובה ברוח שנידוי מתנחלים היא אכסיומה שאין להרהר אחריה.

מתנחלים לא נרצחים

ומה בדבר עמודי החדשות של " הארץ" ?

הקורא משה קרמר מראשון לציון הציג לעורך " הארץ" , חנוך מרמרי, את השאלה הבאה באתר העיתון:

" מדוע כשהמתנחלים מתים בפיגועים אתם כותבים שהם נהרגו, ולא שהם נרצחו. האם רצח מתנחלים פחות גרוע מרצח תושבי הקו הירוק?"

 

העורך, חנוך מרמרי, לא הכחיש את טענת הקורא. הוא התפתל בתשובה ארוכה ואמר, בין היתר: " אין בהארץ הנחיה ברורה ופסקנית בנוגע למקרים שבהם אמורים עורכי החדשות להשתמש בשורש " רצח" או " הרג" … דיונים רבים שנערכו בשאלה זו לא הצליחו להביא ליצירת כלל ברור… העברית מספקת שתי תבניות לשון עיקריות לתיאור הזוועה האלימה שבעימות – הרג ורצח. הרג נמוך מדי רצח לעתים חריף מדי…"

" קץ המפעל הציוני"

חבר הכנסת אברהם בורג, פרסם בגארדיין הבריטי, ב-15 בספטמבר 2003, מאמר הנושא את הכותרת " קץ הציונות" . הוא אומר בו, בין היתר: " קץ המפעל הציוני עומד בפתחנו. יש סיכוי ממשי שדורנו יהיה הדור הציוני האחרון" .

ומי אשם במצב? – המתנחלים וההתנחלויות כמובן. אחרי אלפיים שנים של מאבק הישרדות הפכנו למדינת מתנחלים, אומר בורג. " מאד נוח להיות ציוני בהתנחלויות הגדה המערבית בית אל ועופרה. הנוף התנכי מקסים ואתה יכול לצפות מבעד לפרחי הגרניום ולא לראות את הכיבוש" .

 

בהמשך דבריו מביע בורג הבנה למחבלים המתאבדים. איננו צריכים להיות מופתעים שהם מגיעים אלינו שטופי שנאה, לאחר שעשינו להם כילדים מה שעשינו. הם שופכים את דמם במסעדותינו כי הם משאירים בבתיהם הורים וילדים רעבים ללחם, אומר בורג.

האם כל הגילויים הללו הם ביטויים למחלת נפש?

" אבטואנטישמיות"

לא. זו איננה מחלת נפש של אדם זה או אחר. זהו תסמין של מחלה קיבוצית חמורה. קוראים לה אנטישמיות. או ליתר דיוק " אבטואנטישמיות" .

האם תיתכן אנטישמיות יהודית?

 

בהחלט כן, והיא מלווה אותנו משחר ההיסטוריה היהודית (" מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" – ישעיהו מט יז). את המונח " אבטואנטישמיות" טבע מבקר הספרות הנודע ברוך קורצווייל במאמרו " שנאת עצמו בספרות היהודים" . קורצווייל הקדיש את מאמרו בעיקר להיבט הספרותי ולהשפעת הספרות. תוך שהוא מפתח את התיזה המרכזית של משנתו בדבר מהפכניותה של הספרות העברית החדשה וסטייתה מן המסורת.

ובמאמר אחר בו דן קורצוויל בתנועת " העברים הצעירים" (הכנענים) הוא מצביע על השפעת הספרות על היווצרותה של התנועה. על מידת השנאה העצמית היהודית שנבעה מתנועה זו ניתן ללמוד מדבריו של פרופסור יעקב שביט שכתב ספר חשוב על הכנעניות (" מעברי עד כנעני" , ירושלים 1984). הוא אומר: " היחס כאן אל היהדות הוא כאל תופעה פתולוגית ורטוש (ממניחי היסוד של הכנענים) מדבר בלשון המונחים האנטישמיים הוולגאריים על "זקני ציון"" .

פרופסור יהושע פורת, בביוגרפיה שכתב על המשורר יונתן רטוש מספר על חוג יהודי בפריס שנתפס לכנעניות: " את המהגרים היהודים המסורתיים ממזרח אירופה, דוברי היידיש ולובשי המלבושים היהודיים המסורתיים שנאו בכל לבם, שכן "היו מגעילים ועוררו סלידה"… את כל היסודות הללו של " אבטואנטישמיות" ניתן למצוא במדינת ישראל. במיוחד בגילויים האנטישמיים כלפי החרדים, המגיעים להסתה גלויה באמצעי התקשורת. אלא שכאן יש להוסיף את המקום המרכזי שמלא השמאל בפיתוח האנטישמיות כלפי כל דבר יהודי וציוני.

" אנחנו היהודים אשמים"

חברי, פרופסור בן-עמי פיינגולד, השמיע באוזני לפני שנים תיאוריה, המתייחסת להתעוררות האנטי ציונית, האנטי יהודית והאנטי דתית בשמאל הישראלי, מאז מהפך 1977.

וזו התיאוריה בעיקרה: פניית היהודים אל הסוציאליזם בסוף המאה הקודמת הכילה יסודות של שנאה עצמית עד כדי האשמת היהודים באנטישמיות ובפוגרומים. הכרוז הסוציאליסטי הראשון בשפה העברית נוסח בשנת 1876 ונאמר בו ש" אנחנו היהודים אשמים" בפוגרומים ובאנטישמיות.

מאז זרמו מים רבים בנהרות רוסיה ודם יהודי רב שימן את גלגלי המהפכה. המהפכה הקומוניסטית בלעה את ההמונים היהודיים כמו חור שחור. ההתאבדות הלאומית נשאה פנים רבות. הייתה אידיאוולוגיה ששללה את הציונות וחייבה את הקיום היהודי בגולה נוסח ה"בונד" . היו שליחי הקומינטרן שהקימו את פ.ק.פ., המפלגה הקומוניסטית הארצישראלית, ושיתפו פעולה עם המופתי. המשותף לכולם: התנגדות טוטאלית לציונות ושינאה עמוקה ליהדות ההיסטורית.

הסתירה של בורוכוב

לענייננו חשובה תנועת העבודה הציונית שאת הבסיס האידיאולוגי שלה ניסח דב בר בורוכוב. עיקר הרעיון: גאולת הלאום היהודי והאדם היהודי באמצעות המעשה הציוני הסוציאליסטי. אבל בתוך המשנה הזו של בורוכוב היה טמון השבר הגדול של תנועת העבודה. הסופר משה שמיר אומר בספרו " חוט השני" , כי רק בשנים האחרונות תפס כי בבורוכוביזם טמונה גם תפיסה הפוכה והיא: שהמטרה העליונה היא הסוציאליזם והדרך להגשמתו בעם היהודי היא הציונות.

ההכרעה של בן גוריון

למרבית המזל השתלטה התפיסה הראשונה על תנועת העבודה הציונית. אישים כמו א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ודוד בן גוריון הכריעו שהלאום קודם למעמד. דוד בן גוריון ניסח זאת בחדות: " ציונות סוציאליסטית פירושה ציונות שלמה, מלאה, ממצה את כל תכנה ההיסטורי של גאולת עם ישראל, ללא שיור ותנאי ויתור ופשרה…"

מכוח תפיסה זו קבעה תנועת העבודה את גבולות הארץ על ידי התנחלות בשטחים כבושים – הגליל, העמק, הנגב והבקעה. מכוח תפיסה זו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה בה' באייר תש" ח. מכוח תפיסה זו גרש בן גוריון מאות אלפי ערבים ויישב במקומם המוני עולים מארצות האסלם.

זרמים מתחת לשטח

עמדתו של בן גוריון לא הייתה עמדתה של כל תנועת העבודה לפלגיה. מתחת לפני השטח רחשו כל העת הזרמים הדסטרוקטיביים של השמאל האנטי ציוני והאנטי יהודי. מפ"ם היא שייצגה תפיסה זו של אמונה      ב"עולם המחר" (ברית המועצות) סגידה ל"שמש העמים" (סטאלין) תמיכה בלתי מסויגת בעולם הקומוניסטי. בן גוריון דיכא בכוח את השמאל המפ"מי. אך את הזרע שזרעו לא ניתן היה לעקור. מתוך מפ"ם צמחו גידולי פרא – החל בגופים כמו " מצפן" , שערערו על עצם צדקתה של הציונות ועד אודי אדיב, בן קיבוץ גן שמואל, אשר יחד עם צעירים יהודים אחרים הציע את שרותיו למודיעין הסורי.

כל עוד שלטה מפלגת העבודה במדינה לא העזו אותם זרמים תת קרקעיים להרים ראש. עליית הליכוד לשלטון ב- 1977 נתנה עילה לדה ציוניזציה ודה יהודיזציה של ישראל על ידי התקפות חסרות רסן על בגין ושלטונו. הגופים השמאלניים, שהיו בעבר קיקיוניים ושוליים, חדרו אט אט למרכז המפה של תנועת העבודה. תחילה דרך מרץ ולבסוף נתקבלה התורה הזו גם על ראשי תנועת העבודה ברובם.