"היטלר היה מרגיש טוב בעצרת או"ם" – אמר נציג ישראל חיים הרצוג

 

דבריו נאמרו בתגובה על החלטת העצרת ,בנובמבר 1975, שקבעה כי הציונות היא גזענית * האם השתנה משהו מאז ב-2003 (וגם ב-2009) * האם סופו של או"ם יהיה כסופו של "חבר הלאומים" * ואיך נולד הביטוי או"ם שמום

בשנת 1920, כשנתיים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הוקם חבר הלאומים שמרכזו בז'נבה. זה היה ארגון בינלאומי, שמטרתו לשמור על השלום בעולם. הארגון קבע את "אמנת חבר הלאומים" ששולבה בכל חוזי השלום שנחתמו לאחר המלחמה.

הארגון החל דרכו ברגל שמאל. ארצות הברית, שכבר הסתמנה אז כמעצמה הגדולה בעולם, סירבה להצטרף אליו. הסרוב נומק בהתנגדותה לחוזה השלום שנחתם בוורסאי, אך הוא נבע גם מן המסורת הבדלנית של ארצות הברית. היא הצטרפה לארגון רק ב – 1930, כשהארגון כבר החל לגסוס.

 

ארגון ללא שיניים

בשנות קיומו הספיק חבר הלאומים לקיים ועידות בינלאומיות, ליישב מחלוקות, וליזום פעולות הומניטריות. אך בשנות השלושים נתברר כי לארגון אין שום ערך כשהוא נקרא להתמודד עם תוקפנות של ממש. הוא לא הצליח למנוע את התוקפנות של יפן כלפי סין, את פלישת איטליה לאתיופיה ומעל לכל את האגרסיביות הגוברת של גרמניה הנאצית. גרמניה עזבה את הארגון ב -1933 ועם פרוץ המלחמה ב – 1939 נמוג הארגון כלא היה.

כך הוקם האו"ם

ארגון האומות המאוחדות הוקם, בתום מלחמת העולם השניה, בנסיבות דומות לאלו של הקמת חבר הלאומים. חמש "המעצמות הגדולות", שכללו את ארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות, סין וצרפת (שהמעמד שניתן לה כ"מעצמה מנצחת" היה שערורייתי לאור העובדה שהצרפתים ברובם המכריע שיתפו פעולה עם הנאצים, לחמו נגד בעלות הברית בצפון אפריקה והתגייסו לס.ס.) חתמו בסן פרנציסקו על אמנה להקמת ארגון שימנע מלחמה ויפתור את הבעיות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות וההומניטריות של העולם. על סמך אמנה זו הוקם ארגון האומות המאוחדות ב-24 באוקטובר 1945 אליו הצטרפו 51 המדינות המייסדות.

מטה או"ם שוכן בניו יורק ומוסדותיו העיקריים היו העצרת הכללית, המתכנסת מדי שנה לשלושה חודשים ומועצת הביטחון בה יש חמש חברות קבועות ("המעצמות הגדולות") ועוד עשר חברות, הנבחרות למועצה בידי העצרת הכללית אחת לשנתיים. החלטות המועצה חייבות להתקבל ברוב של תשע קולות. לחמש החברות הקבועות של המועצה זכות וטו. כלומר הצבעה של כל אחת מהן נגד מבטלת את החלטת המועצה. על פי אמנת או"ם רשאית המועצה להפעיל כוח צבאי בכל מקרה של הפרת השלום בעולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מן הרגע הראשון לקיום או"ם מילאה בו ארצות הברית את התפקיד המרכזי ובלעדיה לא היה למעשה קיום לארגון. ארצות הברית מימנה את רוב פעולותיו וצבא ארצות הברית (ככוח או"ם) הוא שפעל נגד פלישת צפון קוריאה לדרומה בשנת 1950 – מעשה התוקפנות הגדול ביותר אחרי מלחמת העולם השניה.

כדור הארץ שטוח

מיד לאחר הקמתו הפך או"ם מארגון שלום לזירה של התגוששות מדינית. מהתגוששות זו יצאה ישראל נשכרת רק פעם אחת, כאשר ברית המועצות החליטה להצביע בעד הקמת המדינה ב-1947. לא מתוך אהבת העם היהודי אלא מרצונה לסלק את הבריטים מהמזרח התיכון. אך ככל שעברו השנים והארגון גדל עד שהקיף את כל מדינות העולם (כמעט) הפך הארגון לחותמת גומי של המשטרים האפלים ביותר. בעצרת או"ם – בה לכל אחת מן המדינות יש קול אחד – היה רוב קבוע למדינות הגוש הקומוניסטי ולמדינות ערב.

 

אבא אבן, שהיה שנים רבות נציג ישראל באו"ם אמר פעם כי בעצרת או"ם עשויה להתקבל ברוב גדול החלטה שכדור הארץ שטוח. זאת, אם הדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרס של הרוב בארגון.

או"ם שמום

על רקע זה נולד הביטוי "או"ם שמום", אותו טבע דוד בן גוריון בעת ויכוח חריף בישיבת הממשלה בשנת 1955. הוויכוח נגע לשאלה כיצד לטפל בהסתננות "פידאיון" חוליות טרור שהסתננו  מעזה, בסיוע המודיעין המצרי, ורצחו אזרחים ישראליים. בן גוריון אמר כי צריך לסלק את המצרים מעזה. על כך הגיב שר החוץ, משה שרת, באמרו כי יש לחשוש מתגובת או"ם. לולא או"ם, אמר שרת, לא היתה קמה המדינה. בן גוריון הגיב בשצף קצף: "רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא או"ם שמום".

בנימין נתניהו חזר על הביטוי הזה ביולי 1997 כשעצרת או"ם קיבלה החלטה המגנה את הקמת השכונה החדשה בהר חומה. "אם זה מה שיש לאו"ם לעשות אז הוא באמת שמו"ם", אמר נתניהו.

ההחלטות האנטי ישראליות שנתקבלו בעצרת יכולות למלא כרכים רבים. לשיא הגיעה העצרת כאשר הכריזה ב-10 בנובמבר 1975 כי "הציונות היא גזענות". ההחלטה התקבלה ברוב של 72 נגד 35 מדינות. 32 נמנעו מהצבעה.

 

שגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג הצהיר כי "לגבי דידנו בני העם היהודי משוללת הצעה זו המושתתת על שנאה כזב ושחצנות כל ערך מוסרי ומשפטי….. אין זו אלא פיסת נייר ונתייחס אליה כך". ואז קרע בדרמטיות את הנייר עליו הופיע נוסח ההחלטה.

מאוחר יותר בראיון לעיתון מעריב התבטא בצורה חריפה יותר והנה הכותרת לראיון:

ההחלטה אמנם בוטלה (ב – 1991 לאחר ועידת מדריד) אך או"ם נשאר אותו שמום.
ברית המועצות אמנם התפרקה והגוש הסובייטי איננו קיים. אך לצד המדינות החשוכות של הערבים והמדינות הטוטליטריות של העולם השלישי נוספה אירופה, אשר הפכה שותף לציר הרשע.

לוב אבירת זכויות האדם

דוגמא לדמותו של הארגון ולתפקיד שממלאות בו מדינות אירופה (המערבית) יכולה לשמש פרשת בחירתו של נציג לוב ליושב ראש הוועדה לזכויות האדם של האו"ם. בעד הנציג הלובי הצביעו 33 מדינות ונגד הצביעו רק שלוש – ארצות הברית, קנדה וגואטמלה. 17 מדינות נמנעו, רובן מדינות אירופיות. אך לשיא הציניות הגיע או"ם כשבחר בנציג עיראק לוועדה לפרוק נשק. ויש לזכור זו היתה עיראק של סאדאם חוסיין.

על רקע זה, אומר ג'ף ג'קובי ב"בוסטון גלוב", ארצות הברית עשתה טעות חמורה בכך שפנתה לאו"ם ולמועצת הבטחון כדי לקבל אישור לתקוף את עיראק. היה צריך להיות ברור מלכתחילה כי ציר הרשע, הנתמך על ידי ציר הצביעות והציניות יעשה הכל כדי לטרפד את הניסיון האמריקני לרוצץ את ראשו של הנחש מבגדד.

הפיקוח כמערכת הונאה

ההחלטה להסתמך על פקחי או"ם היא דוגמא קלאסית לאחת מדרכי המרמה וההונאה האופייניים למערך הכוחות שהתגבש באו"ם. דייויד קיי, לשעבר, מפקח ראשי לנשק גרעיני, כתב ב"וושינגטון פוסט" כי הפיקוח הוא בדיחה. פקחים יכולים לאשר אולי שממשלה החליטה לפרק את נשקה מרצונה. הם אינם יכולים לפרק מנשקה ממשלה הנחושה ברצונה לשמור על הנשק שבידיה ונוקטת אמצעי הטעיה כדי למנוע את גילויו. שבע שנים של פיקוח בשנות התשעים לא הצליחו לעצור את מכונת הייצור העיראקית של נשק להשמדה המונית. שום אדם רציני אינו יכול להניח שהמפקחים הנוכחיים, בראשם עומד אדם מפוקפק כמו האנס בליקס, יצליחו יותר.

עד כה בדקו הפקחים 300 מתוך 813 האתרים שהעיראקים הסכימו שייבדקו וכצפוי לא מצאו כמעט כלום. כי העיראקים לא היו מסכימים לבדיקת אתרים אמיתיים והם גם יודעים מראש להיכן יגיעו הפקחים. הפקחים חקרו רק שבעה מתוך 3896 המדענים העיראקיים הקשורים בפיתוח נשק להשמדה המונית ואיש מהם לא נחקר מחוץ לגבולות עיראק, כפי שדורשים האמריקנים . "גם אם יתנו להם עוד ארבע שנים ולבליקס יהיו עוד עשרת אלפים פקחים הם לא ימצאו כלום", אומר דייויד קיי.

על ערכו של פיקוח או"ם למדנו על בשרנו בסיני ערב מלחמת ששת הימים בלבנון בין מלחמת לבנון הראשונה והשניה ובימים אלה כאשר משלוחי הנשק זורמים ללא הפרעה לחיזבאללה (3009)

(ראה הערות משנת 2009 בסוף הטור)

"בלוף קולקטיבי"

שר ההגנה האמריקני, דונאלד ראמספלד, אמר לא מכבר כי או"ם נמצא בנקודת השפל שלו וצריך לקוות שזו תהיה נקודת מפנה לקראת אחריות כלל עולמית.

 

"על מנת לדעת מה עומד על כף המאזניים צריך לזכור את ההיסטוריה של הארגון שקדם לאו"ם, חבר הלאומים. אותו ארגון נכשל בנקיטת אמצעים נגד פלישת איטליה לאתיופיה והדבר גרם לקריסתו" . ראמספלד ציטט את מי שהיה אז ראש ממשלת קנדה, שאמר "בלוף קולקטיבי אינו יכול להביא לביטחון קיבוצי".

"הלקח הזה", אמר ראמספלד, "נכון גם לזמננו. השאלה היא אם נלמד אותו. יש רגעים בהיסטוריה שבהם כושר השיפוט וההחלטיות של מדינות חופשיות עומדים במבחן. המציאות לתוכה אנחנו נכנסים היא מן המסוכנות שידעה האנושות. חיי ילדינו ונכדינו תלויים על כף המאזניים. כאשר הם יסתכלו לאחור על תקופתנו – מה הם יאמרו? האם הבחנו במועד בסכנה של הקשר בין נשק להשמדה המונית, מדינות טרור ורשתות טרור? האם הם יגידו כי עמדנו קפואים וחסרי מעש? או שעמדו בעוד מועד על טיב הסכנה ונקטנו בצעדים הנכונים. הימים הבאים יגידו."

הערות למאמר מנקודת מבט של 2009

המאמר נכתב לפני שנתברר כי התקפת ארצות הברית על עיראק היתה מוטעית. כל שרותי הביון בעולם היו משוכנעים כי סאדאם מפתח נשק להשמדה המונית. אך נתברר שהמידע היה מוטעה. או שסאדאם ביקש ליצור רושם שיש לו נשק כזה כדי להרתיע את האיראנים שנואי נפשו או שהמדענים שלו הוליכו אותו שולל.

אך כל מה שנאמר במאמר על או"ם ומוסדותיו תקף היום אף יותר מאשר בעבר. די להציץ בדו"ח גלדסטון המתועב (גם הדו"ח וגם האיש). די להחליף במאמר בכל מקום שמופיעה המלה עיראק להציב את המלה אירן ונבין מה שווה הפיקוח ומה שווה המאמץ הבינלאומי כביכוללעצירת ההיטלר מטהרן.
זאב גלילי

עידכון ספטמבר 2014

שום דבר לא השתנה. בסוריה נרצחו מאתיים אלף בני אדם ושליש מתושבי המדינה הפכו פליטים. בעיראק ובסוריה משתוללות כנופיות דעאש וכורתות ראשים. החמאס יורה אלפי רקטות על אוכלוסיה אזרחית בישראל. וכל מה שמעניין את האו"ם אלה "פשעי המלחמה של ישראל". היטלר היה מרגיש טוב באו"ם גם ב-2014

.ראה ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים