מעשה בשני יהודים (שמאלני וימני) שטיילו ביער והבחינו בעצם לא מזוהה. אמר הימני: עורב אני רואה. והשמאלן טען: לאעורב אלא זברה. הסכימו להטיל אבן ולהכריע. אם יעוף העצם מדובר בעורב ואם יישאר במקומו מדובר בזברה.
אמרו ועשו: הטילו אבן והעצם התעופף. אז אמר השמאלן: ראה זה פלא, לא ידעתי שגם זברות יכולות לעוף.
[מאמר זה נכתב בצל האינתיפאדה הראשונה. חלק מן האישים המוזכרים בה כבר הלכו לעולמם. אחרים בעלי דעות דומות באו במקומם. במקום ערפאת זכרונו לקללה ניתן לרשום אבו מאזן. הכל נשאר כשהיה – מאי 2014]
הבדיחה הזו היא משל על החברה הישראלית ועל השמאל הישראלי. האינתיפאדה הוכיחה לכל בר דעת כי דרך אוסלו הובילה אותנו לאסון. נדמה היה לרגע כי עולמו של השמאל חרב עליו. אך נמצאו שמאלנים הממשיכים להאמין כי מה שקורה רק מוכיח את התיזות שלהם. כי הזברה היא בעל חיים מעופף.
תראו למשל מה אומרים "השמאלנים האמיתיים" להארץ:
רון פונדק (מאדריכלי אוסלו): "קונספט אוסלו לא קרס. במהותו הוא מוביל לפתרון מדיני".
אורי אבנרי: יש לנו פרטנר לשלום, שלום סביר וצודק… התאשרו בצורה קיצונית כל האזהרות שאנחנו השמענו במשך השנים ובמשך החודשים האחרונים".
ז'אנט אביעד (מראשי שלום עכשיו): "אוסלו לא היה טעות. קמפ דייויד לא היה טעות. מי שטעה עכשיו ובגדול זה ערפאת".
יאיר הירשפלד (ממחוללי הסכם אוסלו): "ככל שזה יישמע אבסורדי, האירועים האחרונים קידמו את ההסכם ולא הרחיקו אותו".
יש עוד כמה שמאלנים שחושבים כמו אלה. אך הרוב המכריע של השמאל, זה שהתגבש בשנות אוסלו, נמצא במשבר עמוק. השמאלנים נוסח אבנרי מזלזלים בשמאל המיואש. אבנרי מביע בוז עמוק לשמאלנים במרכאות "שמתנדנדים כעלים נידפים ברוח וכל משבר מעיף אותם מהשמאל אל הימין". כך גם חושב ומתבטא גדעון לוי.
וזה טוב. כי ההשג הגדול ביותר של השמאל הרדיקלי, מאז הסכם אוסלו, הוא חדירתו למרכז המפה הפוליטית, ללשכתו של רבין, למרכז מפלגת העבודה. עם השמאלנים נוסח אורי דייויס ואורי אבנרי, שהפגינו נגד המדינה עוד לפני מלחמת ששת הימים יכולנו לחיות. הם היו מיעוט שולי. עכשיו, שחזרו להיות מיעוט שולי, יש תקווה לישראל.
ערפאת– לספר הזהב של הקרן הקיימת
אינני יודע אם קיים עדיין המוסד הזה הקרוי "ספר הזהב" של הקרן הקיימת. בספר הזה היינו רושמים את האנשים היקרים שתרמו לקוממיות עם ישראל בארצו.האיש הראוי בימים אלה להרשם בספר הוא יאסר ערפאת. תודות לו פקחו סוף סוף אנשי שמאל רבים את עיניהם.
תראו מה כותבת ב"ידיעות" ענת גוב אשת שמאל מובהקת:
המשפט "אין לי ארץ אחרת" מקבל לפתע משנה תוקף…מי שמתנחם בימים האחרונים במחשבה על בריחה לשקט של חו"ל, על חיים בשלווה בטוסקנה או בדרום צרפת, יכול לשכוח מזה. היהדות היא כמו אות קין שהולך אחרינו לכל מקום ואי אפשר לברוח ממנה, גם אם נתחפש ונעשה ניתוחים פלסטיים. מסתבר שרק כאן, על האדמה הסוערת והשסועה הזו, אנו יכולים באמת להרגיש חופשיים. מי שחיפש הצדקה לקיומנו פה, קיבל אותה עכשיו על מגש של כסף. זאת אולי הטעות הגדולה ביותר של יאסר ערפאת. האיש שפרש את רצוננו בשלום כחולשה ואת ההומניות של מחנה השלום כחוסר חוט שדרה, סיפק לנו עכשיו משהו שחשבנו שכבר איבדנו מרוב ריגשות אשמה – האחיזה בארץ הזו… מי שנפגש עם צעירים בשבועיים האחרונים עומד נפעם.מסתבר שמתחת למעטה האדישות מסתתרת פטריוטיות גדולה, אהבת הארץ והנכונות להקריב הכל כדי להגן עליה. גם על התגלית הזאת עלינו להודות ליאסר ערפאת".
עד כאן דברי ענת גוב.
[ענת גוב ז"ל נפטרה ב-2012]
לא רק בספר הזהב יש לרשום אותו אלא אפילו לטעת עץ על שמו. לא ביער חסידי אומות העולם אלא ביער מיוחד שיוקם לכבוד חסידים כמותו. היער ייקרא על שם המן הרשע "ונהפוך הוא".
מומרי השמאל המושכים בעורלתם
יש כל מיני שמאלנים. יש שמאל חדש ושמאל ישן. יש שמאל מרכסיסטי אדום ויש שמאל דמוקרטי ורוד. יש שמאל ציוני ויש שמאל אנטי ציוני. יש שמאל יהודי ויש שמאל פוסט יהודי ושמאל פוסט ישראלי ושמאל אנטישמי.
יש גם הרבה שמאל יפה שכבר דיברנו עליו.
השמאל הגרוע מכולם הוא השמאל של המומרים המושכים בעורלתם. מדובר באנשים בעלי רקע דתי או רקע לאומי, שגדלו במשפחה דתית ולמדו בבית ספר דתי. יש ביניהם שחזרו בשאלה והם אינם הגרועים שבחבורה. יש כאלה הממשיכים להחשב בעיני עצמם או זולתם כדתיים. הם חובשים כיפה. לא חלילה סרוגה או שחורה כי היא תזהה אותם עם המחנה השנוא. כיסוי הראש הוא משהו נייטראלי כזה, קסקט, או מגבעת, או ברט צבעוני. יש שכבר התנערו מחלק גדול מן המצוות. רבים מהם מקיימים מצוות והם חיים בעולם חצוי. את ילדיהם הם שולחים למוסדות חינוך דתיים ואלה מביאים הביתה את גוש אמונים.
המשותף לכל השמאלנים הללו הוא שהם ממש שונאי עצמם. שונאי המחנה ממנו יצאו ובפועל שונאי ישראל.
הם היו הראשונים שדיברו על יהודה ושומרון כעל שטח כבוש. הם היו הראשונים להטיח אצבע מאשימה כלפי הציבור הדתי לאחר רצח רבין. הם אוהבים ערבים יותר מאשר שמאלנים אחרים ושונאים רבנים יותר מששונאים שמאלנים אחרים.
הם ממלאים בשמאל הישראלי אותו תפקיד שמילאו יהודים בקומוניזם העולמי – תמיד יותר אפיפיורים מן האפיפיור.
דבריהם ומאמריהם נוטפים רעל חריף במיוחד. הם הראשונים המוכנים לוותר על הכותל ועל הר הבית ועל ארץ ישראל מתוך עמדה ש"אנחנו" יודעים שזו עבודת אלילים ואין דבר כזה מקומות קדושים, ואין דבר כזה כמו קדושת ארץ ישראל ושלמותה.
ראה השמאל מת רק הוא אינו יודע זאת (נכתב ב-2009)
עמוס קינן סמל טראגי של המפעל הציוני
http://www.zeevgalili.com/?p=846#more-846
דרכו של אמנון לורד מן השמאל לציונות
http://www.zeevgalili.com/?p=4545
השמאלנות של ציפי לבני
http://www.zeevgalili.com/?p=2406