יש סיפור נפלא של ר' נחמן מברסלב על שני חברים שאחד מהם ראה בחלומו כי כל מי שיאכל מתבואת השנה הבאה סופו שייצא מדעתו.
סיפר את הדבר לחברו והלה אמר לו: הבה נאגור תבואה של השנה הנוכחית. ובשנה הבאה נאכל ממנה ונישאר שפויים.
השיב לו חברו: אם כל העולם יהיה משוגע ורק אנחנו נישאר שפויים, הרי בעיני כל אנחנו נהיה הלא שפויים.
קברו של ר' נחמן באומן צילום יואל רפל7טכסו עצה והחליטו כי יאכלו מתבואת השנה הבאה, המשגעת, ככל יתר בני האדם. אבל כדי שלא ישכחו כי העולם כולו השתגע יסמן כל אחד סימן על מצחו של חברו. ובכל פעם שייפגשו יראו את הסימן ויידעו שאף כי נראה להם שהם וכל העם שפויים בעצם כל העולם משוגע.
קוד גנטי
בכל פעם שאני קורא את האימיילים הרבים ששולחים אלי קוראיי אני נזכר בסיפור הזה. קוראי אתר זה (וגם אתרים אחרים, לא רבים מדיי) מאוחדים באיזה קוד גנטי סודי. באיזה אות על מצחם, האומר להם: אנחנו השפויים וכל העולם השתגע. כל העולם אומר שתהליך השלום מוביל לשלום ואנחנו השפויים יודעים שהוא מוליך למלחמה. כל התקשורת כולה מציגה מציאות המוסכמת על הכל ואנחנו יודעים כי זה עיוות המציאות.
קל היה להבחין בין המשוגעים לבין השפויים בכל עיתון שפותחים ובכל תכנית טלוויזיה שרואים. רבים מאיתנו כבר הפסיקו לצרוך תקשורת – לא קוראים עיתונים ולא צופים בטלוויזיה ולא מאזינים לתחנות הרדיו. לדעתי זו שגיאה ובריחה. אני בעוונותיי ממשיך לקרוא את כל העיתונים ולצפות בכל הערוצים ואני חושב שזו חובה שחייבים למלא. גם אם היא כרוכה בסבל לא מעט. לא מעט בא לי להקיא.
יש אמנם כותבים שהם כמוכמו מקור מים חיים. ניתוחים הגיוניים, תיאורים נקיים, חשבון נפש אמיתי. ומולו כל הצהוב והשחור והאדום שבתקשורת כולה, הגועשת בקצף של שנאה.
"למען הנכדים"
אני מעלה דברים אלה בעקבות מכתב שקבלתי מאחת הקוראות,שהפנתה את תשומת לבי למחקר חשוב על בוגדנותה של מפ"ם שהקימה מחתרת בצה"ל.
בתגובה לאותו מאמר התקשר אלי גם יהודי מליטא, תריסר שנים בארץ, והציע לממן מכיסו הפיכת המאמר לפוסטר שיופץ בכל הארץ. "אני צריך את זה בשביל הנכדים שלי" – הסביר.
איני מספר זאת כדי להתהדר בכך שאני קולע לדעת קוראיי. לפעמים המצב הפוך. לא פעם אני נדהם שדברים שכבר שלחתי לדפוס קיבלו חיזוק במיילים של קוראים שעדיין לא קראו מה כתבתי. פעמים רבות המצב הפוך – דברים שאני כותב מציתים את דמיונם של קוראים והם נותנים לי משוב, המאפשר לי להרחיב את היריעה ולראות את הנושאים מנקודת מבט שלא חשבתי עליה.
המדורה של השבט
מעניין שאין כמעט קשר בין הרקע האישי של כל אחד מן הכותבים. יש בהם חניכי השומר הצעיר שהתפכחו, ותיקי בית"ר, חברי קיבוצים, תושבי הישובים ביש"ע, תושבי עיירות פיתוח, מזרחיים חובבי הזמר המזרחי, דתיים וחילוניים, כיפה סרוגה וכיפה שחורה. המשותף לכולנו הוא שאנחנו רואים את המציאות ללא אשליות.
אני רואה באתר זה מעין מדורה של השבט שלנו, סביבה אנו מתחממים וצופים האחד במצחו של רעהו. זכרו – גם אם נופלת רוחכם לעתים, גם אם תולעת הספק מכרסמת לעתים נוכח הגל הגואה של השפיות המדומה שמסביבנו – זכרו כי אנחנו השפויים. הסתכלו האחד במצח רעהו.